אדם עובר פעמים רבות בחייו ניסיונות. פעמים הם קשים מאוד, פעמים פחות.
ניסיונות הם 'עסקת חבילה'.
בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם! הניסיונות שאנו מתנסים בהם, לפחות רובנו, כלל לא באותו "סקלה" של אברהם אבינו. וודאי שאין לנו את כוחותיו ויכולותיו.
כיצד צריכים אנו, להתייחס אל אותם קשיים? באלו עיניים עלינו להביט בהם?
אין ספק, שהבורא, האוהב אותנו אהבה ללא גבול, לא רוצה להקשות על חיינו, הוא אינו חפץ לראות בסבלנו, בהצבת הנסיונות יש לו מטרה. מהי?
חכמים במדרש (בראשית רבה ל"ב, ג') מביאים שלשה משלים להבנת הפסוק: "ה' צדיק יבחן" (תהלים י"א, ה').
משל א': "אמר רבי יונתן, היוצר הזה אינו בודק קנקנים רעועים, שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד שהוא שוברם. ומי הוא בודק? קנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים, אינם נשברים. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: 'ה' צדיק יבחן'".
משל ב': "אמר רבי יוסי בן חנינה, הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשו הוא משתבח, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רע אינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא פוקע. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר: 'ה' צדיק יבחן'".
משל ג': אמר רבי אלעזר, משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על זאת שכוחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר: 'ה' צדיק יבחן'".
שלשה משלים. רבי יונתן מדמה את הניסיונות ליוצר כדים. כשמגיע לקוח להתעניין בסחורה, היוצר מקיש על הכדים, כדי להתפאר בפני הלוקח שסחורתו משובחת. על אלו קנקנים הוא מקיש? כמובן שעל החזקים. לא על החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה, הוא הרי לא רוצה לאבד קליינטים... כך הקדוש ברוך הוא, כשהוא מנסה בני האדם, הוא מנסה את הצדיקים והחזקים, לא את חלשי האופי, העלולים לאבד את אמונתם.
רבי יוסי ממשיל את הניסיונות לפשתני. גם הוא מכה פעמים רבות על הפשתן כדי שיתרכך היטב. הפשתני לא יכה על פשתן גרוע, העלול להתפורר מחמת המכה. כך, אדם שחלילה עלול "להתפורר" מחמת הנסיונות, אלוקים לא מנסה אותו.
ואילו רבי אלעזר, מדמה את הניסיונות לחקלאי שיש לו שתי פרות, האחת חזקה והשנייה חלשה. כשהוא רוצה לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו, על מי הוא נותן? ברור שעל החזקה! כך הקדוש ברוך הוא, שם את עול הניסיונות על החזקים, ולא על החלשים באמונתם.
תרשו לי לשאול, ידידיי, מדוע חכמים "טורחים" להביא לנו שלשה משלים, כדי שנבין את הפסוק. וכי הם לא סומכים על האינטליגנציה הכללית שלנו שנבין את פשרו גם במשל אחד?
שלשה משלים אלו מייצגים את שלש הסיבות שבעטיין מביא אלוקים ניסיונות על האדם.
כשיוצר הקנקנים מקיש על הכדים, לא הקנקן וגם לא הלוקח מרוויחים מההקשות. היחיד שיוצא נשכר, הוא היוצר, שהרי כעת יודעים כולם שסחורתו משובחת. כך, פעמים שהבורא מביא ניסיון על האדם, ולו רק למען מטרה אחת, והיא להוכיח את צדקותו של האדם. לבורא יש חשבונות, שאין בכוח האדם לרדת למלוא הבנתם. הוא בוחר באדם מסוים, כדי להראות למלאכי השרת אלו אנשים מיוחדים יש לו בעולמו... הנה, אומר אלוקים, אני מנסה אותו, ולמרות הכול הוא נשאר באהבתו אלי.
הפשתני, כשהוא מכה על הפשתן, גם הפשתן עצמו משביח והולך, שהרי ככל שמכים עליו יותר, הוא מתרכך יותר. כך, פעמים שהבורא מביא על האדם ניסיון, כדי שהאדם יתרומם על ידו [שורש המילה ניסיון הוא מהמילה "נס", דגל (מרים אותו על נס)]. כשהאדם עומד בניסיון, רמתו הרוחנית עולה, והוא הופך לאדם נעלה יותר.
יש פעמים, שמטרת האלוקים היא, שהצדיק "יסבול" עבור אנשי דורו - בדיוק כמו נתינת עול המחרשה על הבהמה. כשהחקלאי נותן עול על הבהמה, היא עצמה לא מרוויחה מכך כלום, קשה לה, אך "בזכות" קשייה, הקרקע משתבחת. כך, כשהצדיק סובל - הוא מכפר על בני דורו! בסבלו הוא מעניק חיים ושפע לסובבים אותו...
הניסיונות לא מדלגים על אף אחד מאיתנו. כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו או אחרת, בתחום המשפחה, הפרנסה, הבריאות, העבודה. בשעת הנסיון עלינו לבדוק את עצמנו מול שלש קטגוריות אלו...
מי אני? שואל המתמודד, יוצר כדים, פשתני או חקלאי?
אולי אני חקלאי? אולי אני צדיק והבורא בחר בי שאכפר על בני דורי? אולי, אבל בעצם, לא נראה לי שאני כזה צדיק...
אולי אני יוצר? אולי הבורא בחר בי כמודל לאיש מופת, כדי להתפאר בו?
בעצם, צצה לה מחשבה נוספת, אם אני אמיתי עם עצמי ותחושותיי אינן מטעות אותי, יש לבורא אנשים טובים ממני בעולמו, שבהם הוא יכול להתפאר יותר בנקל...
דבר אחד ברור לי. אני וודאי כאותו פשתני. אין ספק בדבר, אם אעמוד בניסיון, אם אהיה חזק עם עצמי ולא אתן לקושי למוטט אותי - אצא מהסיפור חזק יותר! מחושל יותר! מרומם יותר...
לא כל אחד יכול להזדהות עם תחושת היוצר ובעל המחרשה, אבל כולם יכולים להזדהות עם הפשתני. בטוחני שכל אחד חווה זאת. כשאנו מצליחים לעמוד בניסיון - אנו מרגישים מרוממים ומחוברים יותר לאבינו שבשמים.
הוא אשר אמר אלוקים לאברהם: "לך" - תלך, לאיפה? אל עצמך! אל שלמותך האישית! זהו מסעו של אברהם - ובעצם, מסע החיים של כל אחד מאיתנו.
הרשם עכשיו!
