|
|
|
השאלה
17/10/2012
|
|
מדוע היה מותר לגבר (לפני חרם דרבינו גרשום) להתחתן עם שתי נשים ולאשה אסור להתחתן עם שני גברים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
הדרך היחידה להבנת התשובה היא התמקדות בגופם של דברים. יש לעיין בנושא זה בלי להיות משוחדים מהמוסכמות החברתיות של תקופתנו. ההסחפות אחר הלכי רוח הנפוצים בימינו מהווה מחסום להבנת הנושא.
כידוע, הקשר הנפשי והרוחני בין הבעל לאשתו ובין האשה לבעלה אינו זהה במדוייק. לצורך ההמחשה נאמר שאין מדובר בכביש דו-מסלולי אלא בדרכים שונות.
הקשר בין האשה לבעלה מתאפיין בשייכות מסויימת ובתלות. האישה חשה שבמידה ידועה היא "של בעלה", קשורה אליו ומצפה לו. הדברים מתבטאים ברבבות פרטים לאורך שנות חיינו. גם בחיים המודרניים הדברים באים לידי ביטוי בתחומים רבים. אביא לדוגמא את שם משפחת הבעל, ההופך גם לשם משפחתה של האשה. משמעות הדברים היא שהאשה נכנסת למשפחת הבעל. היא חיה במידה מסויימת ברשות בעלה.
דברים אלו קשורים למבנה נפשה של האשה. היא מעוניינת בתמיכה, ב'גב' חזק ו'בנמל' שתוכל להטיל בו 'עוגן' ולחוש אליו רגש של השתייכות וקביעות.
שונה הוא מבנה נפשו של הגבר, וממילא שונה גם אופי התקשרותו לאשתו. חשוב להדגיש שהדברים אינם באים לגרוע מחוזק הקשר שבין הבעל לאשתו. מטרתם להסביר את מאפייניו. הבעל נברא עם מאפיינים נפשיים של רצון ויכולת לשלוט. הוא נקשר לאשה כי היא משתייכת אליו, היא אשתו שלו, והוא מכניס אותה לרשותו. עפ"י הסבר זה מובן שלא יתכן שאשה תינשא לשני גברים, לעומת זאת מבחינה תאורטית אנו מבינים, שיש מקום לכך שהגבר ישא שתי נשים.
שרטטתי בקצרה קווי אופי. ידוע לי שקיימת מגמה עכשווית להשוות לחלוטין בין הבעל לאשה בכל התחומים, אולם רבים סבורים שמגמה זו סותרת את המציאות, את תכונות הנפש הבסיסיות ביותר של האיש ושל האשה, וכך סוברת גם התורה.
לסיום, אדגיש שנושא שתי הנשים אינו קשור לעניין מעמד האישה, שכיום עוסקים בו רבות. השאלה עוסקת בהבנת מהות הקשר הנפשי שבין בני הזוג ובמשמעותה האמיתית של הנאמנות המשפחתית. הנסיון של השנים הקדומות שבהן היה מותר לגבר לשאת שני נשים, מורה שקמו אז משפחות יציבות, אוהבות ומחנכות, משפחות שבעמידותן ובחוסנן הן שמות ללעג ולקלס את מצבן של משפחות רבות בנות ימינו.
|
|
|
|
|
|
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
