|
|
|
השאלה
|
|
מהו הסבר המושג טומאה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
ברור שאין כוונת המושג טומאה לחוסר ניקיון פיסי. הכוונה היא למצב של חוסר ניקיון רוחני. אנו לומדים זאת מדברי התורה (ויקרא י"א, מ"ד): "ולא תטמאו את נפשותיכם". הטומאה היא מצב הקשור לנשמה או לנפש ולא לגוף.
זאת ועוד, למצב של טומאה יש לעתים קשר לחטא. אנו מוצאים בדברי ה' לנביא (יחזקאל י"ד, י"א) את הביטוי: "ולא יטמאו עוד בכל פשעיהם". הטומאה קשורה לחטא ולתוצאותיו, כלומר, לכוחות הרע, הנקראים כוחות ה'סיטרא אחרא', המתגברים בעקבות עשיית החטא.
כותב רבי שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה:
"כל שורה בהלכות טומאה מעידה שהטומאה אינה חלאה מיסטית, מאגית או חומרית. טומאה זו היא בלתי נתפסת, והיא עוברת לאדם ולחפץ על ידי מגע במת. הטומאה קשורה אמנם למוות, אולם רק כרעיון מושגי ולא כמציאות".
קיימות דרגות שונות של מוות, כלומר, דרגות של העדר חיות. המפגש עם המוות מטמא, ולכן כשם שישנן דרגות שונות של מוות, כך ישנן דרגות שונות של טומאה.
נביא דוגמה: על פי הגמרא (מסכת ברכות דף נ"ז ע"ב), שינה היא אחד מששים חלקים של המוות. לכן, ההלכה קובעת שעל המתעורר משנתו ליטול את ידיו במים כדי להיטהר מטומאתו. דוגמה נוספת הינה המצורע. מצורע הוא אדם שלקה בצרעת, משום שהוציא שם רע. הוא פגם בכוח הדיבור שלו, שהוא ביטוי לכוח החיים המייחד את האדם. המצורע שפגם במרכז החיים הרוחניים המאפיינים את האדם, הוא 'אב טומאה', ובהתאם, חל עליו תהליך טהרה משלו.
בענייננו, המחזור החודשי המעיד על פקיעת פוטנציאל החיים, הינו מפגש עם המוות. מהותו - העדר חיים באופן חלקי, ובהתאם, חל עליו תהליך טהרה המיוחד לו.
נעמיק מעט בקשר בין הטומאה למוות: המוות, התחנה האחרונה, מחכה בסבלנות בסוף הדרך. זוהי תחנת הקץ הטבעית והבלתי נמנעת של האדם, של הבהמה, של החיה, ואף של הפרח. כוכבים גוועים, גלקסיות מתפרקות, ואף היקום כולו נמצא בתהליכי קריסה תמידיים. חוויות יומיומיות אלו משפיעות על האדם. המפגש עם המוות עלול לשבש את האמת שבלב האדם. העובדה הניצבת מול העיניים, עלולה להיות חזקה מכל תחושה פנימית נוגדת, חזקה מכל הכרה במהותו הרוחנית והנצחית של ה"אני" הנסתר והאמיתי. התגובה: "חיים רק פעם אחת, אז תנו להנות מהחיים", מבטאת את השיבוש האמור לעיל, את הטעות בהסקת מסקנות לנוכח החידלון. כדי לשוב לאיזון, למחשבה נכונה אודות המהות הרוחנית של האדם, נמסרה לנו מערכת פעולות טהרה. הטהרה משיבה לאדם את התקווה, את הקשר עם הנצח.
בהקשר הזוגי, במצב של ניתוק מהתכלית הרוחנית של האשה (בזמן המחזור ובעת המתנתה לטבילה), אין בכוחה להדליק את נשמתם המאוחדת, להתחבר אל בעלה מבחינה רוחנית וליצור שלימות. האשה, שמכוחה בוערת אש האהבה (האחדות), חייבת להיות מחוברת אל התכלית בחיבור שלם. לכן, הזמן שבו נאסר על הזוג הקשר הגופני (קשר הנעשה עבור הנשמה), מתקשר לתקופה שבה האשה חווה אובדן של פוטנציאל חיים חדשים, כאשר ביצית שלא הופרתה נפלטת מגופה. הפירוד ממשיך עד לזמן שבו היא טובלת במקווה ונטהרת לבעלה. אותן דעות קדומות ואמונות טפלות ששייכו עניינים אלו לכוחות מאגיים העולים מן האופל, נדחות על ידי תורתנו בשתי ידיים.
בנוסף, הפגישה עם המוות המטמא, היא פגישה נוספת עם חטאו של אדם הראשון. לכן, הטהרה מחטא זה חייבת להיות קשורה אל גן עדן, אל העולם שלפני המוות, אל עולם השלימות. הקשר היחיד הקיים עדיין, לאור התורה, הינו הנהר היוצא מעדן.
גרעין השורש של המילה טומאה הוא ט.מ. - המופיע בשורשים: אטום, טמון ועוד. משמעות שורש זה, שקיים גורם נעלם, 'משהו מעבר', אך הוא נסתר ובלתי נראה. אין אפשרות לראות את 'מה שמעבר' מפאת האטימה. הטומאה היא מצב של שיבוש בהכרת ה"אני" הנסתר והנצחי שלי, על אף קיומו! למטרה זו נחוצה הטהרה. האותיות ה.ר. (הבאות אחר האות ט') מופיעות במילים: זוהר, צוהר, צהריים, שעניינן אור. המטרה, להאיר ולאפשר לראות את מה 'שיש מעבר'. לעיתים, האדם אינו תופס, אינו מבין ואינו מגיע ל'נקודה' הפנימית, עד שהוא זוכה ל'הארה'! גם הטהרה מן הטומאה מטרתה להאיר את התכלית הרוחנית של האדם ולהשיב לו את ההכרה ב"אני" האמיתי והנסתר שלו.
יפה לגלות, שאכן הטהרה, שכאמור, עניינה הארה, נעשית באמצעות טבילה במים. כל מושגי המים קשורים לאור. 'ים' - מלשון 'יום'. 'מעין' - עין הרואה אור. 'נהר'- מאיר בארמית (נהורא).
הדברים מובאים כאן בדרך הרמז, הם מהווים חלק קטן מהחכמה הגלומה במהלכי הטהרה. ניתן להעמיק בענין ולחדור אליו באמצעות תורת הסוד.
חכמנו מלמדים שהציווי לבנות מקדש, נבע מחטאו של אדם הראשון. לפני החטא שהה האדם בגן עדן. היה זה מקום שכולו טוב, ללא השפעה חיצונית של כוחות הרע. בעקבות החטא ירד העולם מדרגתו הרוחנית הגבוהה, וכוחות הרע, החלו משפיעים על האדם. בית המקדש הוא 'מעין גן עדן', הוא מקום שפועלים בו רק כוחותיה של ה'מרכבה הקדושה', הכוחות המושכים את האדם לכיוון הרוחניות וההטבה. מקום זה מוקדש כולו לעבודת ה'. ולכן, אדם שנטמא אסור לו להכנס אל הקודש פנימה, אל המקום המקודש בקדושה של מעלה.
|
|
|
|
|
|
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
