|
|
|
השאלה
|
|
מהו המבט האמיתי של מקריב הקרבן?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
נסביר את ההבנה האנושית שבמהלך הקרבת קרבן: מעשי בני האדם נגמרים במחשבה, בדיבור ובמעשה. לכן ציווה ה', שכאשר יחטא האדם ויביא קרבן, יסמוך עליו תחילה את ידיו - כנגד המעשה, יתוודה בפיו - כנגד הדיבור. עליו לשרוף באש את הקרב והכליות של הקרבן שהם כנגד כלי המחשבה והתאווה, וכן את הכרעיים שהם כנגד ידיו ורגליו של האדם שבאמצעותם הוא עושה את כל מלאכתו. עליו לזרוק את דם הקרבן על המזבח כנגד דם נפשו, כדי שיחשוב בעשותו את כל אלו, כי הוא חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי היה לו שיישפך דמו ויישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה נפש תחת נפש.
עיקרו של הקרבן נעוץ בהכנעה של האדם מקריב הקרבן. לא בבקר ובצאן חפץ הקב"ה, אלא בהכנעה וברצונו הכן של האדם, החפץ להתכפר ולהתקרב אליו. שחיטת הקרבן וסדר הקרבתו מחדירים לתודעת האדם את התחושה הרצויה שהוא עצמו היה צריך להיות קרב לבוראו, והקרבן מהווה תזכורת והמחשה לחובה זו.
מסיבה זו הוכיחו הנביאים קשות את מביאי הקרבנות שלבם לא היה עמם. מי שסבור היה שבהקרבת שור או שה הוא יפייס את בוראו, ועל ידי כך יורשה לו להמשיך בחטאיו, שוגה שגיאה חמורה. אם זוהי התפיסה של מביא הקרבן, מוטב לו להימנע מהבאתו. ה' חפץ בהכנעה, בחרטה על העוון, בנכונות למסור את הנפש על מזבח האמונה וברצון ללכת אחר ה' גם בתוככי האש. אם למסקנות אלו יגיע מקריב הקרבן, הרי שהושגה המטרה הרוחנית של הקרבת הקרבנות.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
