השבת מעניקה לכל יהודי ממד רוחני. באמצעות שמירת השבת גם היהודי שטרם העפיל אל הפסגות הרוחניות, אינו מנותק מחוויות רוחניות. אמנם בכל ימות השבוע הוא עוסק במלאכת החומר, אולם כשבאה השבת, היא ממלאת את מצבריו הרוחניים, ומהם הוא ניזון גם בכל ימות החולין. בשבת האדם עוצר ממרוצתו להשגת הישגים כלכליים לסוגיהם. מכניסת השבת עד צאתה הוא שוכח אותם כליל. אמנם הוא יודע שעדיין לא הגיע אל המנוהח ואל הנחלה, ועדיין נועדו לו לאחר השבת ימי עבודה מפרכים, אולם למרות הכל, הוא שובת ונח. אין זאת אלא שיש לאותו אדם אוצר העולה בחשיבותו על כל ההישגים החומריים, ויהיו גדולים ככל שיהיו. היש חינוך טוב מזה לערכים? הייפלא שעם השומר על השבת יבין וישכיל לבוז לחיים שאין עמם ערכים? ויותר מכך, הוא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור ערכיו המקודשים? השבת מרימה תרומה נכבדה גם לביסוסה של המשפחה. במסגרת משפחה שומרת שבת לא יתכן כמעט ניכור בין אבות ובנים. במשך כל ימות השבוע המפגש בין בני המשפחה הוא בדרך כלל חטוף ומהיר, והנה, באה השבת. ביום זה הבן נפגש עם אביו, הם יושבים זה ליד זה בצילה של פרשת השבוע הנאמרת סביב שולחן השבת. אמנם הבן יודע שבששת ימי המעשה, שבהם האב עמל להשגת פרנסתו, עלולים להיות זמנים קשים שבהם האב טרוד ולחוץ, אולם ראה זה פלא, דמות האב שתחרת בתודעת הבן היא זו של האב היושב נינוח ליד שולחן השבת, כשהוא מנותק מאוירת החולין, כאשר הנשמה היתירה של השבת מוסיפה לנינוחות זו. כל אדם במרוצתו אחר הישגים חומריים עלול להיות אנוכי באופן קיצוני. הוא עלול לרמוס את כל מי שנדמה לו שהוא עומד לו למכשול בדרך התקדמותו. והנה, באה השבת והיא, כביכול, מאלצת אותו להפסיק את המירוץ. השבת היא תרופת מנע מצויינת נגד התרבות חיידקי האנוכיות. כתוצאה מהחינוך המתמשך לאורך הדורות, חינוך שהשבת תרמה לו רבות, הצטיין עם ישראל בכל הדורות בדאגה לזולת ובפיתוח רגש החמלה והקשר החברתי. בדרך זו הפכה השבת למקור ברכה לפרט ולכלל כאחד, ותוצאותיה הברוכות ניכרות בכל הדורות.
|