|
|
|
השאלה
|
|
מהו העקרון הטמון בשמירת השבת?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
יציאת עם ישראל ממצרים הביאה לתמורה באופי העם. אם קודם לכן היה עם ישראל טפל לעמים אחרים, מאז יציאת מצרים, הוא נעשה לגורם רב ערך במשפחת העמים. אם עד יציאת מצרים חי העם בצל עמים אחרים, הרי שמאז נועד הוא להיות עם סגולה המורה לעולם כולו את הצדק, המוסר והיושר האלוקי.
כדי שהדברים יחרטו בתודעתנו נקבע למען מטרה זו יום השבת. בהתנתקות מחיי העולם השוטפים, ממחישים אנו לעצמנו את עובדת היותנו בני חורין ואת ייחודנו משאר העמים. בעוד האנושות טבועה בחיי חומר, מקדיש עם ישראל חלק מחייו לחיי רוח. בהיות ימי המעשה סמוכים ליום השבת, שופע גם עליהם אור רוחני.
מהות השבת: אות וזכרון לבורא העולם מחד, ולהיותנו עם נשגב, מאידך. בהיות היהודי שובת ממלאכתו ביום השביעי, הריהו מוציא את עצמו מעולם החולין ונכנס אל עולם הקדושה. אין כלל פלא בעובדה כי הרבה מבינינו, אשר במשך ימות השבוע טרודים בעול הפרנסה, הופכים ביום שבת לאנשים שקטים ושלווים. אפילו אותו קשה יום, מתהלך ביום השבת כבן מלך שליו ושמח. שינוי קוטבי זה מתאפשר הודות לציווי כי ננתק את עצמנו מכל עשייה ביום השבת. ההכרח להמנע מכל קשר עם עסקי פרנסה ואף מדיבור אודותם, הוא אשר מאפשר לאיש ישראל להתהלך ביום השבת כבעולם אחר.
לא רק את דמות העם בכללותו מטפחת השבת, כי אם גם את התא המשפחתי. העובדה שבכל יום שביעי מתאספים כל בני המשפחה בביתם למשך יום שלם, סועדים יחדיו שלוש סעודות ומבלים בצוותא את שעותיהם הפנויות בלימוד ובשיחה, מחזקת את חיי המשפחה. כאשר האם, אשר טרחה ויגעה לצורך השבת, מדליקה את נרות השבת, וכאילו קוראת בכך לבני ביתה לקבל פני שבת המלכה, וכשהאב עורך "קידוש" עבור כל בני משפחתו, מתחזקת בלב הילדים ההכרה בחשיבות הוריהם. שולחן השבת, אשר סביבו מסובים כל בני המשפחה וכל אחד מנעימו בזמירות ובאמרות אשר שמע או למד, ואף הטף מביא מפרי לימודיו בשבוע החולף, שולחן זה הוא המקום ליצירת ההרמוניה המשפחתית.
כנגד התפצלות המשפחה בימות השבוע וההתעניינויות השונות של כל אחד מבני הבית - יוצרת השבת הווי משפחתי עמוק אשר מקשר את הבנים והוריהם. בהווי זה טבעי הוא כי יתרקמו יחסי משפחה תקינים ושלמים, כפי שהמציאות אמנם מלמדת. שילוב זה של 'ההנהגה' שבידי ההורים והישיבה בצוותא, הוא אשר בונה בלב הילדים את דמותם החיובית של הוריהם, וממילא את התקשרותם האיתנה אליהם.
בשמירה על חירותו של העם, בפיתוח נפש בני האומה ובטיפוח המשפחה היהודית, תרמה השבת תרומה נכבדה. אין פלא כי בני העם היהודי מחוננים בתחושות של קירבה לזולת ושל אחריות ציבורית, ומעייניהם אינם מצטמצמים לדאגותיהם האישיות בלבד. תרומת השבת לכל אלו היא גדולה ביותר.
וכשיוצאת השבת ועמה רגשות העונג והחדווה האופפים את מקיימיה, ניצב היהודי כאוב ומתגעגע. הערגה והציפיה אל השבת, אופפות אותנו במשך ששת ימי המעשה.
עובדה היא, כי כל העמים נוקבים בשם מיוחד לכל יום מימות השבוע, ואילו עם ישראל מונה: יום ראשון, יום שני וכו'. לא נודעת כל חשיבות ליום ראשון מחמת עצמו, אין יחודו אלא באשר הוא ראשון לקראת השבת הבאה. רק היום השביעי נושא שם לעצמו - שבת.
מתחילת השבוע צופה איש ישראל בקוצר רוח: אימתי תבוא השבת? ששת ימים אלו הינם מסילה לקראת השבת. כי אכן, אין חיינו הגשמיים בעולם הזה, אלא אמצעי וגשר לחיינו הרוחניים. אין המלאכה וחיי חולין - עיקר. טפלים הם לחיי הרוח והקדושה אשר בהם חונן העם.
כשם שימי המעשה מהווים מסילה ליום הקדוש, כך גם כל חיינו עלי אדמות הינם כפרוזדור לטרקלין הגדול - לחיי העולם הבא. אין החיים, המצוות והעשייה בעולם הזה אלא אמצעי להשגת חיי הנפש והרוח בעולם האמת, עולם שכולו טוב. יחס השבת לימות השבוע דומה ליחס העולם הבא לעולם הזה. מכאן המקור לכינוי הנוסף של השבת: "מעין עולם הבא".
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
