|
|
|
השאלה
|
|
מדוע מכנים את השבת יום מנוחה וקדושה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
מנוחה וקדושה, לכאורה הינם שני מושגים נוגדים. קדושה, מובנה התנזרות מתאוות העולם הזה, התרוממות והתנשאות, ע"י שבירת המידות הרעות, סלוק ובטול כל התאוות וקבלת עול מלכות שמים.
מנוחה לכאורה מובנה חוסר מעש, השתחררות מכל עול ועבודה, בטלה ועצלות. כיצד הוכנסו שני מושגים אלו לתוך כפיפה אחת והפיכתם לערך אחד "יום מנוחה וקדושה".
למושג "מנוחה" שני מובנים הראשון חיובי: ככח בונה ויוצר, והשני שלילי: כאפס מעשה והעדר פעילות. המנוחה נתפסת מצד אחד כיסוד רוחני כביר, כדרגה נעלה בחיי המאמין האמיתי, כשלב גבוה בהשגת מדת הבטחון, לעומת המובן השני המצביע על הריקנות והשעמום של המתבטל מרצון, המואס בעשיה ושואף להתפרקות והורדת כל עול.
ואכן תלמידי חכמים אין להם מנוחה הם תמיד במצב התעלות והתרוממות בלתי פוסקת, התחדשות מתמדת בתורה על ידי יגיעה בלתי נלאית. כל החיים הם שרשרת ארוכה של עשיה רוחנית,
המנוחה החיובית מאפשרת לו לתת את כל מעיניו ומחשבותיו בתורה ועבודת ה'. ככל שהאדם משתחרר יותר ויותר מכבלי הזמן, מעול דרך-ארך, ושם בטחונו בה', כך קונה הוא לעצמו את מנוחת הנפש שלוה-פנימית.
יום השבת הוא יום שבו האדם משליך את כל עסקיו ומסחריו, דאגותיו וטרדותיו, ומפנה את לבו כולו קודש לה'. "ועשית כל מלאכתך", כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחר מלאכה". "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" (שמות כ', ט' י' ורש"י).
ואמנם מטרת המנוחה של יום השבת כדי שיהא זמנו ולבו פנוי להגות בתורה א-ל, כדאיתא במדרש: אמרה תורה לפני הקב"ה "רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי?" אמר לה: "יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמה, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך (של"ה, מס' שבת).
שבת – יסוד האמונה והעבודה
השבת היא יסוד האמונה "לידע שהעולם הוא מחודש ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא בששת ימים חלוקים ובשביעי לא נברא דבר... ובמנוחתינו בשביעי זכר לנו בחדושו של עולם, כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל מה עלת זאת המנוחה? ויהיה המענה כי ששת ימים עשה ה' וגו', כל אחד יתחזק מתוך כך באמונה האמיתית.
הרי, שבשמירת השבת אנו מתחזקים באמונתינו ומכריזים קבל עולם כולו שהקב"ה ברא את העולם, וממליכים אותו על כל הבריאה כולה. ברם חסרה עדיין ההמלכה האישית ע לכל אחד ואחד מישראל, זאת המתבטאת בקבלת עול תורה ומצוות וחיוב העבדות לה' יתברך. ואכן היסוד הזה מודגש במשנה תורה בדברות האחרונות: "שמור את יום השבת לקדשו וגו', וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוקיך משם וגו', על כן צוך ה' אלוקיך (דברים ה', ט"ו). וברש"י שם "על מנת כן פדאך, שתהי' לו עבד ותשמור מצוותיו".
שמירת השבת היא זכר ליציאת מצרים, המצוה היא "לשבות ולנוח כדי שנזכיר חסדי השם עלינו בהוציאו אותנו מעבדות למנוחה". כך שלשבת בכללה שני טעמים: א. להאמין בחידוש העולם כי יש אלוה בורא. ב. לזכור עוד החסד הגדול שעשה עמנו שאנחנו עבדיו אשר קנה אותנו לו לעבדים" (רמב"ן בשם הרמב"ם, שם). השבת מהווה אם-כן מעיין זכרון דברים לשטר העבדות שיש לו להקב"ה כביכול עלינו בהוציאנו ממצרים. על ידי שמירת שבת כהלכתה אנו מאשרים את השטר ומקיימים את חותם העבדות בו זכינו מאת אדון העולם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
