|
השאלה
01/01/2013
|
מה מייחד את השבת משאר הימים?
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
שבת היא מרכז הזמן ומרכז ההויה. ששת ימי המעשה סובבים את יום השבת. שלושה ימים מלפניו ושלושה מלאחריו. כל שורש הווייתם וסוד קיומם של ימי החול הם ביום השבת. ממנו הם ניזונים והוא מקור חיותם. השבת היא הנפש והנשמה של כל הימים, שעליה תסוב עגולת ששת הימים. נמצא השבת שרש לכל ששת ימי השבוע
השבת היא נקודת המוצא ליתר הימים, ממנה הם יוצאים ואליה הם שבים. כולם קרואים על שם שבת, המלכה. הגויים קראו לכל יום שם בפני עצמו או על שמות המשרתים [כמו יום ראשון קוראים יום החמה, יום השני הלבנה וכו'], ואילו ישראל מונים את כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו המצוה שנצטוינו בה: לזכור את יום השבת תמיד בכל יום (שמות כ', ח').
השבת מהווה את מרכז ההוי-ה, תכלית מעשה שמים וארץ, גמר הבריאה ושלמותה. "מה היה העולם חסר, מנוחה! באה שבת באה מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה" (רש"י בראשית ב', ב'). "כי העולם היה חופף ורועד עד שבאה שבת, ונתקיים העולם ונתייסד" (אורח חיים שם)
השבת, היא התשתית החיונית והמקור הקיומי של העולם. "כי ביום השבת ברא ה' נפש העולם, כנאמר: וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א, י"ז). פירוש שבאה שבת, "וינפש", נשפע שפע חיוני בכל הנבראים. כי קודם השבת לא היה נפש לכל הנבראים.
עיקר כל בריאת העולמות, שלמעלה ושלמטה, היה בשביל יום השבת, כמאמרינו בתפילה: "תכלית מעשה שמים וארץ", כלומר, שזוהי תכלית כל מעשה שמים וארץ. והטעם הוא: לפי שעיקר כוונת הבריאה היה כדי להטיב לבריותיו שהוא הנאת הנשמות מזיו השכינה.
תענוג עליון זה, לא יושג ולא יורגש רק בעתיד המקווה, ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ברם גם עתה, ניתן לחוש משהו מקדושתה. בכל שבת ושבת הקב"ה ברוב חסדיו מאיר ומופיע בכל העולמות, עליונים ותחתונים, באור פניו יתברך. ואכן, אדם הזוכה לקבל את קדושת שבת בזיכוך וטהרת מחשבתו לבו ואיברי גופו, מכיר ומרגיש את אור הקדושה.
|
|
|
|
|
|