|
|
|
השאלה
|
|
מהו עונג שבת וכיצד יוצרים אותו?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
מדורי דורות מקובל ששעת הדלקת נרות שבת היא שעה מיוחדת, עת רצון. זוהי שעתה המיוחדת של האשה. לאחר הברכה והדלקת הנרות היא מתפללת לבורא מקירות לבה ומבקשת שימלא את משאלות לבה בעניינים רוחניים ובעניינים גשמיים כאחת.
נשים רבות חשות בבירור בגדלותו של רגע זה. הן חשות בקרבתו של הבורא המאזין ומקשיב לצקון לחשן, שומע לתפילתן וממלא את בקשתן. באותה שעה מתייחדת האשה עם ה', מקדש השבת, מעתירה לפניו על בני ביתה, שיגדלו כולם לאנשים רמי מעלה.
נרות השבת תורמים תרומה משמעותית לשלום הבית במשפחה היהודית. האור הרך שהם מפיצים משרה בבית אווירה קסומה של שמחה וקדושה.
ברגע הנשגב שבו פורשת שבת המלכה את כנפיה על היקום ומעניקה לו מאוצרותיה הרוחניים, עומדת האשה ליד הנרות המרצדים, ומתפללת לה' בכל לבה. ברגעים אלו היא שואבת מלוא חופניים ממעיינות הקדושה והברכה. בלבה מתרונן שיר של אמונה, שיר של תודה לבורא שכה היטיב עמנו והעניק לנו את השבת.
ברכה רבה טמונה בשבת קודש. יום זה הוא יום שהוקדש לענייני רוח. בעצם המנוחה ביום זה אנו מעידים שבלבנו מושרשת האמונה כי ה' הוא בורא העולם ומנהיגו וכל העולם שייך לו.
מבחינה רוחנית נחשבת השבת כבת זוג של עם ישראל. ביום זה זוכה היהודי להתעלות ולקרבת ה'. השבת מקרינה מאורה על הבית היהודי ומעשירה אותו באוצרות של ערכים חינוכיים רבים.
במשך כל ימות השבוע רץ האדם ודוהר וכמעט שאינו עוצר. קצב החיים אינו מותיר רגעי פנאי להתבוננות. עם בואה של השבת - באה מנוחה. השבת היא תחנה של עצירה ושל התרעננות המאפשרת לאדם להתבונן בנפשו פנימה, לחוש בסגולות נפשו ו'למלא את המצברים' בענייני רוח וקדושה.
האור הבוקע מנרות השבת הוא אור חמדת ימים, אור שיש בו מהות ותוכן, אור רוחני. זמן רב אחרי שכבו כבר הנרות, אפשר עדיין לחוש בזוהר הרוחני שלהם. כי את עצם האור - לא ניתן לכבות.
חוסנה של המשפחה היהודית שצלחה לאורך אלפי שנים נהרות דם ודמע, נובע מאווירת השבת. בימות החול נושא היהודי את משא החיים הכבד ולעתים קרובות נאבק מול כוחות חזקים ממנו, המאיימים להכריעו, אך בשבת הוא חש כבן מלך שאוצרות תבל מצויים בהישג ידו. ההרמוניה המשפחתית והנחת מהילדים נוסכים תקווה בלבו, והוא יוצא מהשבת מחוזק ומעודד. ביום זה הוא אוגר כוחות חדשים כדי לעבור את ימות השבוע הקשים, מתוך ציפיה מחודשת לשבת הבאה הממשמשת ובאה.
מרוץ החיים העכשווי אינו מותיר זמן לחיים נינוחים ושלווים. העצירה סביב שולחן השבת היא חוויית גיבוש המסוגלת לתרום רבות להידוק הקשר בין ההורים לילדים, למבט חיובי יותר על העולם ולתקווה טובה יותר לעתיד.
סביב אותו שולחן שבת ישבו דורות של יהודים בכל ארצות פזוריהם. ממנו הם שאבו עוז ותעצומות להמשך דרכם. אין כל סיבה ששולחן זה לא ישמש גם לנו כיהלום שבכתר, כנקודת זמן שתהיה מרכז חייו של הבית, נקודה שתהיה הלב של המשפחה היהודית.
שולחן השבת מהווה חוויה רוחנית עמוקה לכל משתתפיו, ובמשפחות רבות הוא נחשב למרכזו של השבוע.
הישיבה המשותפת של כל בני המשפחה סביב שולחן השבת, השיחה המשותפת והשירה בצוותא – כל אלו מאחדים את הלבבות ומקרבים את בני המשפחה זה לזה. רעיונות רוחניים ודברי תורה נאמרים סביב שולחן השבת ומשמשים נושא לשיחה, לניתוח ולהעמקה. הם מרחיבים את הידיעות בנושאים תורניים, ומחבבים את דברי התורה על שומעיהם.
במשפחות רבות עורך אבי המשפחה חידונים מרתקים לילדים אודות פרשת השבוע, ותשובותיהם מוסיפות עניין ומרתקות את כל בני המשפחה.
במשך השבת אנו סועדים שלוש סעודות, אחת בליל שבת ושתיים ביומו. הפתיח של סעודות השבת הינו הקידוש על היין, שבו אנו מכריזים על אמונתנו בקב''ה, בורא השמים והארץ.
"במשנה לחם וקידוש רבה, ברוב מטעמים ורוח נדיבה" - בסעודות חגיגיות אלו יוגשו מיטב המאכלים. "עונג שבת" הינו סמל לאיחוד הגוף והנפש. שניהם כאחד הינם יצירי כפיו של הבורא, ובאמצעות שניהם עובד האדם את בוראו ומודה לו על הטובה שהוא מרעיף עליו תדיר.
"מנוחה ושמחה אור ליהודים, יום שבתון יום מחמדים, שומריו וזוכריו המה מעידים, כי לששה כל ברואים ועומדים" – בזמירות אלו ובפיוטים רבים נוספים המושרים בשולחן השבת אנו מדגישים הן את האמונה בבורא עולם והן את תחושת האושר שלנו על מתנת השבת הנפלאה שזכינו בה.
מנוחת השבת מהווה בבואה לגאולה השלימה: "מעין עולם הבא – יום שבת מנוחה". בזמירות השבת מביעים אנו את כיסופינו ליום שבו נזכה למנוחה נצחית: "יזכו לרב טוב המתענגים בה, בביאת גואל ולחיי העולם הבא".
העצירה המרעננת באמצעו של המירוץ החומרי - עונג רב נסוך בה. עולם "ללא הפסקה", עולם שאינו עוצר במרוצו לרגע קט, אינו זוכה לטעום מעונג זה. רק מבט מכיוון פנים, מתוככי שמירת השבת, ביכולתו לגלות את העונג הנסוך על שעות יפות אלו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
