|
|
|
השאלה
17/11/2014
|
|
האם הדת והמדע סותרים זה את זה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
המדע לא ניסה מעולם להתווכח ישירות עם הדת. בבואו לשלול את הדת הלך המדע בדרך עקיפה, בדרך של דה-לגיטימציה. הוא ניסה להפוך את הדת לתופעה פסיכולוגית לא רציונלית שאין לה אחיזה במציאות. פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, טבע את מטבע הלשון: "הדת היא האופיום של המוני העם". בדרך זו פטר המדע את עצמו מהצורך להתווכח עם הדת, וממילא להיות חייב להוכיח את עצמו בתחום הרוחני.
לנוכח קביעה זו נשאלת שאלה: השקפה זו התקבלה על ידי אנשי המדע בכל רחבי העולם. ואם כן, כיצד לא נמצאו אנשים בעלי לב שזעקו נגד העוול הנעשה לדת? והרי בכל תחום אחר מסרבים רבים לאשר תהליך כה ברוטלי שאינו ניזון מהוכחות או מדרכי ההיגיון?
התשובה נושקת לתחום ההיסטורי: המדע התפתח בארצות הנוצריות, וגם המדענים, ברובם המכריע, התייחסו לדת הנוצרית בלבד. הנצרות היא דת שבה הרגש תופס מעמד מרכזי, גם ללא הוכחות. בעומדו מול דת זו לא היתה למדע בעיה לשלול את זכות קיומה של הדת. משום שלפי השקפת המדע אין לרגש כל אחיזה במציאות. לדוגמה: הרפואה הקונבנציונלית 'המדעית' אינה מתייחסת לאנשים המרגישים חולים, היא מתייחסת רק לחולים שניתן להוכיח את מחלתם במעבדה. מנקודת השקפה 'מדעית' זו, אם הדת בנויה על רגש, ניתן להתעלם מרגש זה ולעסוק במדע הטהור לבדו אעפ''י שמיליוני נוצרים ייחסו לעצמם רגשי דת וחיו על פיהם.
היהדות שונה באופן קוטבי מהנצרות. היא אינה מתבססת על תופעות סובייקטיביות כרגש דתי וכדו', אלא על עובדות היסטוריות שאין עליהן עוררין. יציאת מצרים ומעמד הר סיני הינם אירועים שהעם כולו נכח בהם. מאות אלפי עיניים ראו ומאות אלפי אוזניים שמעו את מעמד הר סיני. התגלות הא-לוקים לעם שלם בצורה כה מוחשית, היה מאורע שאירע רק פעם אחת בהיסטוריה. אין כל אפשרות "להמציא" סיפור מעין זה, ואמנם לא היו מעולם עם או דת שהעזו לספר סיפור דומה. הדברים נכתבו מראש בתורה: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא א-לוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול א-לוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה, ויחי" (דברים פרק ד', ל"ב-ל"ג).
לו היה המדע מתייחס ליהדות ועורך עמה ויכוח הגיוני המושתת על עקרונות הויכוח הלוגי, היה המדע יוצא מויכוח זה כשידיו על ראשו. אין ביד המדע כלים לויכוח עם הדת מפאת מוגבלותו לעולם המוחשי בלבד שהוא בר–מדידה.
ויכוח מעין זה הוא גם מיותר לחלוטין. אין כל סיבה שהדת והמדע יתנגשו זה בזה. הם מסוגלים לשתף פעולה ולחיות יחד בהרמוניה מלאה. המדע יחקור את העולם המוחשי, יספק לעולם את הקידמה ואת הנוחות, והדת תפתור את הבעיות הקיומיות ותורה לאדם את תפקידו בעולם ואת מגמת חייו: לשם מה נולד, לשם מה הוא חי ולפני מי הוא עתיד לתת דין וחשבון.
הרמוניה זו ניתנת להשגה, והיא תלויה בראש וראשונה בנכונותם של המדענים להכיר את גבולות הפעילות שלהם ולפעול למען האנושות בתוככי גבולות אלו בלי לפזול לתחומים אחרים.
כיום קיימת מגמה ברורה של חלק מהמדענים להכיר את מיגבלות התחום בו הם עוסקים, להצטנע במקצת, ולהודות בקיום הבריאה ע"י הבורא. חלק מהמדענים הגיעו לכך בעקבות מחקריהם המדעיים:
איינשטיין היה אחד המדענים הראשונים שהטרידה אותו המחשבה אודות המושג ""המפץ הגדול של היקום", שממנו משתמע כי היתה ראשית לעולם. במכתב אל דה סיטר, כתב: "רעיון היקום המתרחב - מרגיז". במכתב אחר הוא כתב: "נראה לי אוילי להודות באפשרות הזאת". על כל פנים אפשרות זו חוללה מהפכה חשיבתית בתודעתו.
איינשטיין האמין כי חוקי הטבע מוכיחים את קיום האלקים. העובדה שיש סדר ביקום, ושהאדם מסוגל לגלות סדר זה, מוכיחות על כח עליון המסדר את הטבע.
אדמונד ויטקר, פיסיקאי בריטי, כתב ספר על הדת והאסטרונומיה, ובו הוא כתב: "אין יסוד להנחה שהחומר והאנרגיה היו קיימים מלפנים והופעלו פתאום, שכן, מה עשוי להבדיל בין אותו רגע לבין כל רגע אחר בנצח?" ומכאן הוא הסיק: "פשוט יותר להאמין בבריאת יש מאין - רצון האלקים ברא את הטבע מתוהו ובוהו".
היו מדענים נועזים שהתייחסו ישירות לשאלה "מי היה הבורא?" איש המדע הבריטי, אדוארד מילו, כתב מסה מתימטית על היחסיות וסיכם אותה במילים: "אשר לסיבה הראשונה לבריאת היקום המתפשט - זו נתונה ביד הקורא, אך תמונתנו אינה שלמה בלי אלוקים".
גם פרופ' סמרט בספרו "התהוות העולם" כותב בשמו של לורד בייקון: "נוח לי להאמין לכל הידיעות המובאות בספרי הקודש, בתלמוד ועוד, מלהאמין שהעולם הינו חסר כוונה".
כך אמר גם פרופ' סיבין שעמד בראש מכון וייצמן ברחובות: "אני משוכנע כי כיום, כמו בדורות עברו, לא נזקקו המדענים למתווכים שיגידו להם היכן בדיוק יושב אלקים, ומה הוא בעצם רוצה מבני אדם. יש אנשים הקמים כל בוקר ומתפללים. איש מדע מתפלל אולי בצורה אחרת. הוא ניגש למיקרוסקופ ולמבחנה ונוכח לדעת בכל פעם מחדש כמה מורכב ומסובך כל תא זעיר בבריאה, ואיזו חוקיות נהדרת מושלת ביקום. ככל שהמדען מפענח יותר ויותר חידות, גוברת בלבו תחושת המסתורין הגדולה של הטבע".
הסבר בריאת העולם על פי יסוד התפוצצויות של כדור מימן הוא הנחה בלבד. משמעות דברים אלו היא שתחום זה חורג מגבולות המדע העוסק בהוכחות ולא בהנחות. חוסר היכולת למדוד, להוכיח ולהגדיר בכלים מדעיים את המתרחש, מחזיר את ההגדרה לתחום האמונה, והאמונה אמרה את דברה אודות הבורא והבריאה במפורש!
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
