מהו הבסיס לבניית קשר זוגי איתן ויציב?

על הזוגיות נאמר כבר הכול. משחר ההיסטוריה נכתב עליה על ידי משוררים וסופרים היא הומחזה גם על במות. לא פעם היא היתה היסוד למלחמה ולשלום, לטרגדיות ולבריתות. היחס בין איש לאשה היה ועודנו 'המנוע הנסתר' הפועל ומפעיל יותר מכל את המהות האנושית. בעבר, כאשר היו החיים 'פשוטים', הצליחו אבותינו ליצור מערכות יחסים יציבות, מוגדרות וברורות, אשר מרובן המכריע קם בית שהיווה תשתית לחיים פוריים ומהנים לבני הזוג, לילדיהם, לסביבה הקרובה ולדורות הבאים. היום, מרוב 'מורכבות', הפכה מערכת הנישואין לאחת המשימות הבלתי אפשריות בתרבות המערבית. כאשר אחוז הגירושין מתקרב ל-50, עולות שאלות: מה קורה לנו כחברה? כיצד הגענו עד הלום? מה היה סודם של אבותינו בבניית מערכת זוגיות מוצלחת? נצא למסע קצרצר בעקבות תובנה אבודה זו, מתוך הנחה שזוגיות מוצלחת היא התשתית לכל תחושה של אושר, של סיפוק ושל שמחת חיים. כשמדברים כיום על זוגיות, על אהבה ועל נישואין, ההתייחסות הרווחת אליה היא כאל מערכת יחסים 'עסקית'. כל שותף בא עם מערכת ציפיות והוא מקווה להשיג ממנה טובת הנאה אישית. הגישה היא אינטרסנטית, כמו בכל עסקה טובה, מתוך הבנה ששיתוף פעולה עם אדם נוסף יניב תגמול טוב יותר, מאשר ניתן להשיג לבד. גם מערכת הכוונות לנתינה ולהענקה לבן הזוג עלולה ליפול לאותה תבנית 'עסקית', שבה היחיד מנסה לתגמל את אושרו האישי דרך הנתינה לזולת. ראיה פרגמאטית זו של גישה 'עסקית' יוצרת זוגיות חד ממדית, ומהווה שורש להרס תרבותי וערכי במרקם החברה וודאי במסגרת המשפחה, כי יסודה בראיית ה'אני' כיחידה עצמאית ונפרדת, בתוך מערכת ראייה כוללת של 'אני והוא'. הגישה היהודית לנושא הזוגיות מתגלה במלוא עומקה כבר בפרשת 'בראשית' המתארת את בריאת האדם כמהות אחת בעלת שני היבטים - זכר ונקבה. מכאן, שמסגרת הנישואין מוצגת כמערך חיים המאפשר יצירה נוספת של האדם השלם – כמו האדם הראשון. דווקא המיזוג בין זכר לנקבה - איש ואשה, יוצר את האיחוד הנכסף. במערכת יחסים שכזאת, גבר ואשה אינם שני אינדיבידואלים נפרדים אשר חיים במשותף לצורך הנאתם האישית, אלא שני חלקים המתאחדים ומהווים את השלם. לא עוד חיים מקבילים במסגרת אותה 'עסקה', אלא שלמות אורגנית אחת, שבה כל אחד תלוי לחלוטין בקשר עם בן זוגו למימוש מהותו והוויתו האנושית. אין הכוונה שמיזוג זה יפחית מייחודיותם של בני הזוג. לדוגמה, כאשר פסנתר וכינור מנגנים ביחד או עין ויד מתפקדות ביחד, אין זה אומר שהם שווים פחות או שיופיים הייחודי נעלם. אדרבא, הרמוניה היא תמיד שילוב של יחידות שונות לכדי שלמות אחת העולה באופן קטגורי על סך כל מרכיביה. כך גם גבר ואשה - כל אחד פועל על פי אישיותו המיוחדת, אך מתוך נקודת מבט גבוהה יותר. נקודה שבה כל אחד מתפקד באופן אינדיבידואלי, אך מתוך התבטלות האגו לרעיון השלם. לדוגמה, כאשר לאחד מבני הזוג היה יום קשה בעבודה, לא נאמר: 'לבעלי היה יום קשה, ואני משתתפת בצערו', אלא: 'היה לי יום קשה'. או כאשר אחד מבני הזוג רוצה לצאת לחופשה, לא נאמר: 'אשתי צריכה חופש', אלא: 'אני רוצה לצאת לחופשה'. מהיום כל פגיעה בבן זוגי היא פגיעה בי. כל קושי, כל בעיה או הצלחה שלו, הם הקושי, הבעיה וההצלחה שלי! אין יותר 'אני והוא', אין אפילו 'אנחנו', אלא יש 'אני מורחב'. 'אני' שמורכב משני חלקים, מחובר בחיבור עמוק, ערכי ומהותי. חוויית החיים של ה'אני' במארג חיי הנישואין היהודיים היא חוויות חיים ללא גבולות. אף אחד מבני הזוג אינו מתפקד כיחידה נפרדת ומתוחמת בפני עצמה, אלא כחלק ממהות גבוהה יותר, כחלק משלם. ראייה אחדותית זו היא היסוד והסוד של זוגיות מוצלחת, מאושרת ושמחה, מאז בריאת האדם הראשון ועד ימינו.