כיצד ניתן לשמר את האושר בחיי הנישואין?

"עשרת הדיברות" לחיי נישואין מאושרים מוצגים בזאת לפניכם:

א. כאשר בני זוג נישאים, הם משוכנעים כי חייהם יהיו מלאי רגשות של הערצה ושל סיפוק תמידי. אולם הציפיות לא תמיד מתגשמות. החיים רצופים בשינויים ותמורות, המהווים מבחן התנהגות לבני הזוג, מבחן לתגובותיהם בזמנים של הצלחה ובזמנים של כישלון. הידיעה כי יש מצבים שונים בחיים מקילה מאד על קבלתם.

ב. קל לדבר על הצלחה בחיים, אולם לעתים יש נפילות וקשיים. גם במצבים אלו אין להשבית את השגרה. הפסקת השגרה היא תחילת הסוף, תחילת פירוקו של הבית. המשך השגרה למרות הקשיים מוסיף כוח, מרץ והמשך לחיים עצמם.

ג. תחילת הריב דומה לפתיחת סדק קטן בסכר מים. בשלב הראשון קל לסתום את הפירצה, אולם עם חלוף הזמן, המים החודרים דרך הסדק מרחיבים אותו. ככל שיארך הזמן, יקשה לתקנו. על כן, גם אם פורצת מריבה, יש להשתדל להשלים מיד בין הניצים. החובה של סתימת הפרצות מוטלת על בני הזוג עצמם.

יש לחבר את החלקים שנשברו. בוודאי עדיף היה שלא יתפרקו, והאחווה לא תתנפץ, אבל אם קרה השבר, יש לאחותו מיד עם שבירתו. מריבה ארוכה הופכת למחלה מתמשכת שקשה לרפאה.

ד. אסור לומר בשום פנים ואופן את המילים: "אני רוצה להתגרש", גם אם אומרים זאת בצחוק. מילים אלו עלולות לההפך לזרע שנובט ומצמיח צמחי פרא גם לאחר שנים רבות. מילים אלו שוברות את קסם המילים: "הרי את מקודשת לי..."

ה. על בן הזוג להרגיש כי הוא אחראי לרווחתו, לשמחתו ולאושרו של בן זוגו. עליו להיות מוכן לעבור באש ובמים למענו. זוהי חובה גמורה ולא רגש בלבד.

שני בני הזוג צריכים להתייצב זה לצד זה, כדי שיוכלו לדחוף את עגלת חייהם בכוחות משותפים בעליות הקשות בחיים, ולאחוז במושכות גם במורדות. לפרנס משפחה, לשמור על בריאות טובה, לחיות יחד, לגשר על פני קצוות רחוקים - כל המטלות הללו ניתנות להשגה כאשר חיים בנאמנות.

ו. ביטוי מילולי הוא לעתים קרובות פרי כעס רגעי, ואינו מוכיח על אי אהבתו או על עוינותו של בן הזוג.

בדרך כלל, כאשר אישה משפילה את בעלה (או להיפך) הוא רוגז מאד. לעיתים כועסת האשה כי הבעל העליב אותה על לא עוול בכפה. לעיתים מתחיל השבר במילה אחת וממשיך להידרדר ללא מעצורים. חילופי מילים בין בני זוג, קשים ככל שיהיו, אינם סיבה לפירוד ולפרוק הבית. אם נשמעת מילה טיפשית, יש להתעלם ממנה ולהמשיך לחיות בכבוד הדדי.

ז. לעולם לא יאמר איש מבני הזוג לרעהו: "אני שונא אותך". העושה זאת כאילו נוטל כלי חרסינה עדינים ומנפץ אותם אל הרצפה. אמנם ניתן להדביק כלי חרסינה שנשברו, אולם אין הם שלמים כבתחילה. דיבורים אלו הם כתקיעת סכין במרקם העדין של הנישואין.

ח. על בני זוג להחליט כי כל בקשה תיאמר תמיד בצורה אדיבה: "בבקשה..."

כאשר יש שימוש במילים: "בבקשה", "תודה", היחסים הופכים להיות נעימים יותר. נימוס מוסיף אצילות לבית. יש להקפיד לבצע דברים המביעים כבוד והכרת טובה, כגון, אמירות לבביות או מתנות קטנות המביעות הערכה. לעולם אין להרים קול בבית, גם כאשר הדברים אינם 'מסתדרים' כמצופה.

ט. על הנשים ועל הגברים כאחת לשמור על הופעה נאה וסבירה בביתם. בני הזוג צריכים למצוא חן איש בעיני רעהו. אין לזלזל בהופעה חיצונית. בסופו של דבר משתקף בהופעה מרושלת זלזול, שחשוב מאד למנוע את קיומו.

י. נישואין אינם שותפות עיסקית. הבעל והאשה מנווטים את ספינת הנישואין. כאשר שניהם חיים בהרמוניה, שטה הספינה בנחת לחוף מבטחים. לעומת זאת, כאשר אחד רודה במישנהו, יפרוץ בדרך כלל מרד, ומהלך הספינה יושבת.

על כן עיקרון חשוב הוא בחיי הנישואין להבין כי לכל אחד מהשותפים בבניית הבית המשותף יש זכויות. שניהם יוצרים ישות אחת, ואין טעם למלחמה בין חלקיה.