מי מפעיל את חוקי הטבע?

המדען המשקיף על פעולות הטבע, מגלה בתופעות השונות כללים מסויימים. כאשר המדע מוצא מחזוריות קבועה או התנהלות צפויה ומתמדת של התופעות, הן זוכות להיקרא 'חוקי טבע'. חוק טבע אינו אלא רשימה סטטיסטית של תופעות התנהגות בטבע. הציפייה והתקווה שהתנהגות זו תמשיך ותתמיד בעתיד, הן בבחינת אמונה בלבד, אמונה הנובעת מהסתברות. העובדה שגוף מסויים התנהג בצורה מסויימת ועמד במבחן במשך אלפי נסיונות, אין בה עדיין הבטחה להתנהגות דומה בעתיד. לדוגמה, העובדה ששעון תקתק בכל שניה במשך יממה, אינה מבטיחה שגם בשניה הבאה הוא יתקתק, שהרי יתכן ששעון זה פועל עשרים וארבע שעות בלבד. לשם קביעה עתידית של התנהגות, יש צורך להניח שהנהגת הטבע תהיה זהה תמיד ולא תשתנה. אולם האמת היא, שהתמדתה של פעולה מסויימת החוזרת על עצמה במשך זמן ארוך, מוכיחה את הישנות הפעולה רק עד אותו פרק זמן מדוד, ולא לגבי העתיד.

המדענים טוענים שחוקי הטבע מבוססים על חוקי הסטטיסטיקה, אולם אין בדבריהם פתרון לבעיה שהצגנו. נוסף על הסטטיסטיקה הקובעת לגבי העבר, עלינו להשתמש בהנחה כללית (ולא מוכחת) הקובעת שחוקי הטבע הינם קבועים לעולם. שימוש במילים: 'סיבה', 'תוצאה' והדומות להן, יש בו משום הטעיה. הטעיה זו מביאה לקביעת עובדות שאינן מוכחות, כלומר, עובדות המבוססות ביסודן על הנחות בלבד.

ביסוד הדברים מונחת גם השפעה פסיכולוגית. היא קובעת שכל עוד פעולה מסויימת מתמשכת בצורה קבועה, אנו מחילים עליה את הכללים של סיבה ותוצאה. במקום לעסוק במושגי הקדמה ואיחור של התנהגות מסויימת, אנו עוסקים בסיבה ומסובב. אולם זוהי טעות, כי לאמיתו של דבר, אין בטבע סיבות המביאות בהכרח ל'מסובב'.

המדען המחפש הסבר לחוקי הטבע, שואף להגיע לניסוח חוק שיכלול בתוכו את מרב האפשרויות, אולם יש לדעת שהתשובה נמצאת מחוץ לתחום החקירה המדעית. המדע אינו עוסק בשאלות של מהות ותכלית או בשאלות שהן פילוסופיות ולא כמותיות. גם האדם הספקן ביותר יסכים כי לא תיתכן חקירה מדעית אודות סיבותיהם של חוקי הטבע ומקורם. אם נשאל מדען: "מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק, והאחר אינו דליק?" תהיה תשובתו שקיים שינוי בפוטנציאל החימצון של שני החומרים. כאשר נוסיף לחקור: "מהי הסיבה לשינוי זה?" הוא יסביר זאת בהבדל במרחק שבין הגרעין לאלקטרונים בכל אחד מן החומרים. כאשר נמשיך לחקור: "ומהי הסיבה למרחקים השונים?" הוא יתלה זאת במספר הקליפות האלקטרוניות השונות בשני החומרים, וכן הלאה. כל תשובה שתינתן, תותיר מקום לשאלה נוספת על סיבת התופעה.

אל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם! כל תשובותיו של המדע אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, שאינן מפענחות ואינן מגלות את הסיבות הראשוניות להתרחשותן. את הסיבה הראשונית אין אנו יכולים למצוא בתחום המדע. יתר על כן, המדע מגביל את עצמו מראש - הוא עוסק בתופעות כמותיות בלבד, ובשאלות: כמה? איך? וכדו'. הוא אינו עוסק במציאות רוחנית, ובשאלות: לשם מה? מדוע? ועוד.

כאמור, מגביל המדע את עצמו מראש רק לתופעות החוזרות על עצמן, כאלו שניתן לערוך להן ניסויים חוזרים ונישנים. בשל הגבלות אלו מצייר המדע תמונה חלקית בלבד של העולם. מי שמסתפק בתמונה חלקית מעין זו, דומה הוא לאדם המאמין רק לחושיו, ועל כן מבחינתו לא קיימים גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית ועוד, שהרי חושיו אינם מבחינים בהם.

לנוכח כל אלו נדגיש: כל דעה הנאמרת על ידי איש מדע בנושא הסיבה הראשונית, או כתשובה לשאלות: 'לשם מה' או 'מדוע', הינה דעה אישית שלו, היא נושאת אופי של אמונה פרטית, ואין להתייחס אליה כאל תשובה מדעית, כי כאמור המדע אינו מכיל כלל תשובות לשאלות אלו.

נדגיש עוד: אין להאשים בתמימות יתרה את המדען המאמין בחוקי הטבע. עלינו לזכור, שאמונה עיוורת בחוקי הטבע הינה חסרת בסיס הגיוני על אף המחזוריות הקבועה, שאנו רואים בהתנהגות הטבע. נסביר את הדברים בדוגמה: מדען הצליח לנסח את חוק ההתמדה: גוף נע ממשיך בתנועה אחידה, כל עוד אין כוח חיצוני המשפיע עליו. אולם עדיין נותרת השאלה מי מניע אותו. אין כל תקווה שהמדע ימצא תשובה לשאלה יסודית זו.

לעומת האדם המאמין בטבע ובחוקיו בלבד, ניצב המאמין בתורת ה'. הוא רואה בחוקי הטבע את רצון הבורא. הוא רואה בהתרחשות התופעות הטבעיות השונות ציות של הבריאה לבוראה. בחוקיות הטבע הוא רואה תכנית, שעל פיה ה' מנהיג את עולמו. כאשר נשאל: מי מניע את הגוף? והרי לא נראה מפעיל מוחשי הנגלה לעין? על שאלה זו עונה המאמין בתורת ישראל תשובה חד משמעית: "ה'!"