|
|
|
השאלה
14/06/2010
|
|
כיצד פועלים כח הנטילה וכח הנתינה בחיינו?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב קצנלבוגן
|
לכל אדם יש שתי נטיות מנוגדות ביחסו אל הסביבה. האחת היא האנוכיות או כפי שהיא נקראת בספרותנו "כח הנטילה". בהשפעתה, האדם שואף למשוך אל תחומו פנימה את כל מה שמצוי סביבו ולהשתלט עליו. בנוסף, בכל ענין שעל האדם ה"נוטל" להחליט, הוא שואל את עצמו: מה ארוויח אם אעשה כך וכך? הוא אינו שואל: מה תהיינה התוצאות שתנבענה ממעשי מבחינה אובייקטיבית? האם הן תבאנה תועלת או נזק לסביבה? וכדומה.
הנטיה השניה היא מידת החסד או "כח הנתינה". מידה זו כוללת את השאיפה להביא תועלת לסביבה ולתרום לקידומה ולמילוי חסרונותיה. מידה זו מכתיבה לאדם לשקול כל נושא לגופו ולא לפי האינטרסים האישיים והאנוכיים שלו.
קל לטעות בהבחנה בין שתי הנטיות: האדם מסוגל לדאוג לסביבתו מתוך אנוכיות טהורה, הוא די אינטליגנטי כדי להבין שדאגה זו משתלמת עבורו. במקרה זה פעולותיו הן פעולות חסד, אך המניע הוא כח הנטילה. מצד שני, גם ה"נותן" חייב לעסוק בין השאר בפעולות "אנוכיות", שכן עליו לדאוג לקיומו האישי ולמעמדו, גורמים שיאפשרו לו להמשיך ולתרום את תרומתו.
תכונות הנתינה והנטילה הן תכונות יסוד של הנפש. הן אינן מצטמצמות רק במערכת היחסים שבין אדם לאדם. כל שטחי ההתעניינות והפעילות של האדם נתונים לשליטתן. ה"נוטל" יתעניין רק בדברים שהוא מצפה להפיק מהם תועלת אישית. אין הוא מתעניין בדברים שמחוץ למסגרת זו. גם האמת הצרופה בכל תחום אינה מעניינת אותו, כל עוד שאין הוא רואה סבירות גבוהה לאפשרות שתהיה לה השפעה על האינטרסים האישיים שלו. הוא ישתדל שלא להתעניין בנושאים העלולים לגלות לו את חובותיו וישמח להתלות בכל "תירוץ" כדי להפטר מחובה זו.
לעומתו, ה"נותן" יתעניין תחילה בנושאים העשויים לחייב אותו או לפתוח בפניו אפשרויות לתרום. הוא אינו מעוניין שיהיה חיסרון בעולם הסובב אותו, ובודאי לא חיסרון שהוא עצמו יכול למלאו. ברור איפוא, שלשתי גישות אלו קיימת השלכה ישירה על קיום כל חלקי התורה ולא רק על המצוות שבין אדם לחברו.
שני כוחות אלו קיימים בכל אדם, אולם בעוצמות שונות. אצל רוב באי עולם האיזון מתבטא בכך שהנטילה היא השלטת, ואילו לנתינה מוקצה "תחום מושב" המוגבל לבני המשפחה ולחוג צר למדי של ידידים, עם הרחבה לחוג רחב יותר, תוך סלקציה של סוגי ההטבה והזכאים לה, לפי שיקולים אנוכיים. על איזון מסוג זה ניתן לומר שהנתינה משועבדת לנטילה, שהרי האחרונה היא הקובעת את גבולותיה של הראשונה.
זהו מצב שאינו רצוי על פי התורה. התורה מצווה עלינו ללכת בדרכיו של הקב"ה: מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון - אף אתה חנון וכיוצא באלה. במערכת מידות זו כלולה גם מידת החסד, שהרי הבריאה כולה היא מעשה חסד של הקב"ה כלפינו. הוא עצמו אינו זקוק לעולם שהוא ברא. מאליו מובן, שהאיזון הרצוי על פי התורה הוא, שמידת הנתינה תהיה שולטת, ואילו מידת הנטילה תהיה משועבדת לה. כל מגמתו של האדם תהיה להיטיב, ובכח הנטילה הוא ישתמש כדי לדאוג לקיומו, קיום שיאפשר לו למלא את ייעודו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
