כיצד ניתן להתעלות בחיי הנישואין?

התעלותו הרוחנית של האדם באמצעות שיתוף הגוף בכל פעולה שתכליתה רוחנית, עניינה קדושה. בחיבור צרכי הגוף שבאדם לרוח שבו, באה לידי ביטוי גדולתו של האדם. בזכותו של כוח החיבור המופלא הזה – האדם הוא נזר הבריאה. קדמונים לימדונו: "הקב"ה נתאווה שתהיה לו דירה בעולם התחתון". במעמד הר סיני מסר הבורא את סודה של "דירה" זו לבניו. הסוד הוא: "והייתם לי קדושים", זוהי מילת הצופן. העולם כולו, על כל ברואיו, אינו מודע לסוד זה. לשום תרבות בעולם אין, למעשה, מושג כיצד מחברים חומר ורוח. לכן, בתרבויות רבות קיים ניתוק: פתרונם הוא נזירות או התבודדות. במקום לחבר, מדכאים לחלוטין את הגוף – יש (כביכול) רק נשמה! סוד הקדושה הוא, כאמור, החיבור שבין הגוף לנשמה, זוהי הנקודה הפנימית של היהדות. זהו גם פירושו המעשי של הפסוק: "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו'). בהיותינו כאן, בתוככי החיים הארציים, אנו עובדים את ה' כאילו היינו משרתים לפניו ככהנים בהיכל קדשו! ההתקשרות ההדדית בין איש לאשה נקראת בלשון הקודש: "נישואין". משמעות מושג זה היא: העלאה והתרוממות. הנישואין מקבלים תוקף על ידי מעשה ה"קידושין", שגם שמו מורה על התקדשות ועל התרוממות. הנישואין הינם הצעד האציל ביותר של האיש, והם גם מבחן האמת של האשה. במסגרת ביתם ניתנים לאיש ולאשה יכולת ושדה פעולה להגשמת הערכים והאידיאלים הנעלים ביותר. קשר הנישואין כולל את כל ההיבטים של יחסי אנוש: אורך רוח, אדיבות ונימוס, תבונה ותושייה, התחשבות הדדית, איפוק והבלגה - כל אלו הם גורמים חשובים שהאושר בחיי הנישואין מותנה בהם. החירות היא פסגת החיים המשותפים של בני הזוג. חירות פירושה: גדילה והתפתחות בצוותא. חירות פירושה: החובה והזכות כאחד, לגדול ולשגשג בכיוון הנכון. טכס הכלולות הוא הבסיס לחיי הנישואין. הוא מהווה את הצעד הראשון והקובע, המאפשר לבני הזוג להתחיל את חייהם החדשים והמשותפים, להתאחד באחדות שלמה ולצעוד יחדיו. עליהם לזכור, כי לאחר כניסתם לחופה, עדיין ארוכה הדרך לפניהם, ועליהם להגיע אל שיא הבשלות והגדילה המשותפת. על ידי הנישואין שתי זהויות נפרדות יוצרות זהות אחת, המבוססת על הבנה הדדית ועל עשייה מאוחדת. מתוך שני "אני", מתהווה וצומח "אנחנו" אחד. למצב חדש זה אסור לקפוא על שמריו. עליו להתפתח בעזרת כוחות משותפים. שאיפת הגדילה המשותפת חייבת להיות בת קיימא, שאיפה לגדילת האיש והאשה בהרמוניה אחת. הנישואין הם מבחן עליון לאיש ולאשה כאחד. התלות ההדדית האינטימית דורשת הסתגלות מהירה ויציבה. כדי להתמודד בהצלחה במכלול הבעיות של חיי נישואין, על האיש והאשה להקדיש את כל כוחותיהם השכליים והרגשיים באופן יעיל ופורה למען מטרה משותפת זו. רק אז מובטחת צמיחה מאוחדת. בראי היהדות, האיחוד הגופני הוא כמו בד קנבס בשימושו של אמן. המסר הרוחני אותו יכול האמן ליצור, עשוי להיות חסר משמעות לחלוטין או מאידך יצירת מופת נפלאה. באותה מידה עומדת בפני האיש והאישה הבחירה: להיות או לחדול במישור הרוחני. האיחוד המיני בשימושו הנעלה, מוריד קדושה לעולם, בכך שהוא מחבר בין הבעל לאישה מבחינה רוחנית, פיסית ורגשית כאחת. זאת ועוד, אחד הכלים הנהדרים ביותר לעידוד האחדות והעמקתה, הוא הקשר הגופני. אותם רגשות נפלאים בהם חשים בני הזוג במערכת היחסים ביניהם, מגיעים לשיאם בשעת הקשר הגופני האינטימי. זהו אחד האמצעים האדירים ביותר שניתנו לבני זוג נשואים, כדי לחוות את הקדושה ולהשיגה! יחד עם זאת, כמו בכל אמצעי אחר, התוצאה תלויה לחלוטין ב"אופן השימוש", כלומר, בביטוי שניתן לו על ידי כל אחד מהצדדים המעורבים בדבר. המקורות היהודיים הקלאסיים מתארים את הדחף המיני כנהר אדיר. כאשר רותמים אותו לצרכי האדם, הוא מסוגל להשקות את הקרקע סביבו ולספק אנרגיה אדירה לתושבי האיזור. לעומת זאת, אם לא מנתבים נכון את הזרם והוא שוצף ופורץ ללא שליטה, הוא עלול להביא בחובו שיטפונות והרס. לא קיים בנמצא, תיאור על חיי הטהרה במשפחה, שמסוגל לתאר את הנושא באופן מלא ומשביע רצון. את ההנאה הנשגבה והעילאית, הנובעת מהשמירה על טהרת המשפחה, מסוגלת להמחיש רק ההתנסות. זוגות יהודיים רבים, לאחר שהחלו לשמור על טהרת המשפחה, נמחקו לחלוטין ספקותיהם לגבי אמיתות התורה. העומק והגאונות הטמונים בהנהגת טהרת המשפחה, הם כה נעלים, עד שאף אדם לא היה מסוגל להמציא אותה בעצמו. עדיין, עבור 'הראש המודרני', הנהגות אלו עלולות להישמע מוזרות בתחילה. פרק זה במסורת היהודית, כה זר הוא לנו כיום, כה שונה הוא ממה שהורגלנו אליו, עד שקיימת נטייה להבין אותו בצורה לא נכונה. הבנה שגויה זו, היא תולדה של ניסיון להשליך את התפיסה הרדודה של המאה ה-21, על הדרך העמוקה של חיי הזוגיות בדרך התורה. מבלי לשרת מטרה גבוהה יותר, הקשר הפיזי שלנו, אינו אלא "פיזי". לעומת זאת, עם נוכחותו של האלוקים האופפת קשר זה (לאחר כריתת ברית הנישואין) – היחסים הגופניים חורגים מהתחום הפיסי, והופכים להיות מעשה של קדושה. הם הופכים להיות הביטוי הנעלה ביותר בין שני בני אדם.