|
|
|
השאלה
17/10/2012
|
|
כיצד משלימים האיש והאשה זה את זה בתחום הרוחני?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
מהותו של כל מושג המופיע בתורה רמוז במקום הראשון שבו הוא נזכר. לפיכך, אם נלמד היטב את הפעם הראשונה שהתורה מדברת על זכר ונקבה, נוכל להבין את מהות חלוקת התפקידים ביניהם.
עיקרון יסודי זה מופיע כבר בפסוק הראשון בתורה. המושגים זכר ונקבה הם חלק בסיסי בבריאת העולם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
בתחילה ברא הקב"ה את כח האיש ואת כח האשה. כח האיש הוא תפקיד השמים. השמים משפיעים על הארץ על ידי הורדת גשמים, ואילו כח האשה הוא תפקיד הארץ. הארץ מקבלת את הגשם, סופגת אותו לתוכה, מטפחת ומזינה את הזרעים שנזרעו בה. לאחר השלמת תהליך חבוי ופנימי זה, היא מוציאה מתוכה חיים חדשים.
הקשר בין השמים לארץ משקף את הקשר בין האיש לאשה בכמה מישורים. במישור הבסיסי - ליישב את העולם בדורות חדשים. במישור העמוק והעדין יותר, השותפות מתייחסת להורדת שפע רוחני לעולם באופן המלא והמושלם ביותר.
האדם אינו מסוגל לפעול ולהשיג הישגים רוחניים בני קיימא לבדו. כשם שגשם ללא אדמה, שתספוג אותו ותעבד את מרכיביו, ילך לאיבוד, כך עלולות גם פעולות האדם לרדת לטמיון ללא כוחה של האשה.
האשה מהווה 'בית' להשפעתו של האיש ושומרת עליו שיישאר טהור ומזוקק מכל זיהום או סילוף. האשה דואגת שליצירתו הרוחנית של האיש יהיו חיים אמיתיים ונצחיים.
מי חשוב יותר? השמים המשפיעים גשם או הארץ הסופגת אותו אל תוכה והופכת אותו לחיים? ברור ומובן כי שניהם תלויים זה בזה. כל אחד בפני עצמו אינו יכול להתקיים. גשם ללא אדמה שתספוג אותו הופך למבול, ואילו אדמה ללא גשם הופכת למדבר צחיח. גם מבול וגם מדבר מסמלים מוות. אולם, כאשר הגשם והאדמה עובדים בשיתוף פעולה, נוצרים חיים ממשיים. כל אחד משני השותפים הוא חיוני, נחוץ ושווה ערך לזולתו.
הבעל והאשה עובדים יד ביד כצוות. כל אחד מהם מודה בפה מלא כי הצלחתו תלויה בבן זוגו. יחד הם מהווים שותפות המבוססת על כבוד ועל אהבה הדדיים. יחדיו הם בונים את ביתם, ויחדיו הם מביאים חיים לעולם.
זאת ועוד, הפסוק: "לא טוב היות האדם לבדו" מבטא את הצורך באחדות ובקשר עמוק ובונה בין הבעל לאשתו. נעמיק מעט במה שנאמר בתורה על נושא זה.
הפרקים הראשונים של ספר בראשית מלמדים שבריאת האשה היתה שונה מבריאת המין הנקבי בממלכת החי. התורה מציינת לא רק את העובדה שהאשה נבראה בתהליך שונה מן האיש, אלא גם את האופן שבו באה האשה לעולם ואת המטרה שלמענה היא נבראה. זאת, בניגוד לנקבה של כל שאר היצורים החיים, שלא נרמז בהם מאומה בנוגע להבדלי המינים. קיומם של אלה מסתכם בהוראה כללית אחת: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" - תרומתם מתבטאת בתהליך הריבוי בלבד.
לעומת זאת, בבריאת האדם נאמר: "ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצוו ה' אלקים על האדם לאמר, מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בראשית ב', ט"ו, י"ז). האיסור לאכול מעץ הדעת החדיר לתודעת האדם עקרונות חינוך מוסריים, העניק לו בחירה חופשית ונתן בידו יכולת לבחור בין טוב לרע. רק לאחר שהועלה האדם על נתיב חינוכו המוסרי, ממשיך הכתוב ואומר: "ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (שם פסוק י"ח). לאשה נועד תפקיד חשוב ביותר במסגרת ערכית וחינוכית זו, עליה להיות "עזר כנגדו".
הדגשה זו רומזת שבשלב זה של התקדמות האדם בדרכו החינוכית והמוסרית, כאשר חייו הופכים למאבק בלתי פוסק ביצריו ובדחפיו, הוא נזקק ל"עזר כנגדו". האשה, בשוני שלה מבעלה היא משלימה אותו ומצליחה לסייע לו במאמציו ובנסיונותיו בעת בחירתו בין טוב לרע. בעומדו לפני זכות הבחירה, ייטיב הבעל להתגבר ולנצל את רצונו החופשי לטוב, בסיועה של ה"עזר כנגדו".
תפקיד נעלה זה מתווסף למעלותיה הייחודיות של האשה, למקומה בעולמו של הקב"ה ולתפקידיה הרוחניים והחינוכיים המגוונים ורבי הערך.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
