כיצד ניתן להצליח בחיי הנישואין?

כל מאמץ שיעשו בני הזוג להצלחת חיי נישואיהם לא יועיל, אם הם לא ידעו מהי מטרת הנישואין. אם בני הזוג מתחתנים רק למען השגת צרכיהם ומילוי רצונותיהם האישיים – הכשלון בפתח! ניתן כבר לראות את תחילתו! עולמנו נברא כשהוא מאוחד ומתוקן. אדם הראשון היה אמור לחיות בגן עדן ולהתענג על ה'. חטאו של אדם הראשון חולל בעולם שינויים מהותיים. ממקום אחיד, הפך העולם למפורד ומחולק.

הפירוד מתבטא בכמה מישורים: חיים – מוות, יצר טוב - יצר רע, איש - אשה ועוד. בתחומים הללו נוצר מתח קבוע. מתח התובע מאיתנו עבודה שמגמתה החזרת העולם לאחדותו, יחד עם תיקון חטאו של האדם הראשון. תורת ישראל היא היחידה המכוונת אותנו למאמץ הנכון הנדרש בעולם. כיוון חיובי זה נקרא עבודת השלום. עפ"י הגישה היהודית, נישואינו כלולים באותה מטרת-על. חיים משותפים הם תפקיד. איש ואישה – הינם בכלל הדברים הזקוקים לאיחוד בעולמנו.

הבורא מזמנם יחד כדי ליצור אחדות. אם כל אחד מבני הזוג מתחתן אך ורק כדי לספק את צרכי עצמו, ולמלא את רצונותיו, הרי שבהכרח, הימצאותם באותו בית גורמת לעובדה שהם מפריעים זה לזה... כשאין גורם המאחד אותם, הם יישארו שניים לעד. האיחוד לא יבוא לידי ביטוי מהותי, והפירוד יוותר לנצח. גם אם עדיין הזוג הצעיר אינו מכיר בעובדה שקיימת מטרה שלשמה נברא העולם, ואין הוא מודע לכך שמיועד ומוגדר לו תפקיד בעולם, הוא יסכים שהרגשה פנימית ורצון להתאחד (להיות שייך, להיות קשור) פועם בליבו. ללא תחושה זו דומה שלא קיימת סיבה אחרת שתגרום לו לבוא בברית הנישואין. רצון זה הוא צורך שבורא העולם טבע בנו, כדי שנרצה ונפעל למען החזרת העולם לאחדותו, כאמור. אחד העקרונות העמוקים ביותר בנפש האדם, הוא הצורך להיות שייך, להיות קשור. צורך זה הוא הגורם לתינוק בין יומו להירגע בחיק אימו, הוא חש ומרגיש אהוב ורצוי. נאמר בתורה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח). ללא קשר זה, חייו של האדם אינם חיים. החיים לבד מוגדרים בחותם האלוקי בכינוי: "לא טוב". אולם יחד עם זאת, התורה אינה רואה בקשר שבין היחידים צורך בלבד. היא רואה בו יעד. המסגרת המשפחתית מספקת לכל אדם הזדמנויות אין ספור להשגת תכלית זו. החיבור המשפחתי דורש שותפות, עזרה הדדית, התחשבות ונשיאה משותפת בעול. כל אלו מסייעים לאדם להשלים את מידות ותכונות נפשו ולהצעיד את עצמו ואת העולם כולו לקראת יעדו.

הדברים באים לידי ביטוי בבית הנבנה בהתאם להנחיות התורה. לבית זה מצורפים אתגרים רוחניים - הנישואין הם מצוה, הולדת ילדים היא מצוה, וכל שכן שחינוכם של הילדים הינו מצוה גדולה.

האתגר המשותף שבני הזוג נוטלים על עצמם מאחד, מלכד ומוסיף לנישואין ממד של שליחות ושל רצון להגיע לשלמות. בני הזוג חשים שהקב"ה משתתף עמם בבניית ביתם, ובעקבות אמונה זו, גם הקשר ביניהם גובר והולך. תופעה שכיחה היא למצוא זוגות שומרי תורה ומצוות שהקשר והאהבה ביניהם מתפתחים ומתחזקים ככל שהם נשואים זמן רב יותר. תופעה זו נובעת מהמגמה המשותפת ומהתחושה שהנישואין הינם ערך גבוה יותר מהמישור של חיינו הגשמיים. יחד עם זאת חשוב להדגיש: למרות שמטרות משותפות נחוצות לפיתוח האהבה, אין כוונתנו שבני הזוג חייבים לעשות תמיד אותם דברים, ללכת לאותם מקומות ולהנות מאותן פעולות. לחיים האישיים קיים ערך רב, והם אינם נעלמים בעת הנישואין. אולם ודאי שמן הראוי שלבני הזוג תהיינה מספר מטרות משותפות. מטרות אלו תסייענה להעמקת משמעותם של חיי הנישואין ולהתפתחות מערכת יחסים רגשית בין הבעל לאשתו. חז"ל מבטאים רעיון זה בבהירות, בכנותם נישואין מוצלחים בשם: "שלום בית". השלום אינו מטרה בפני עצמה. האם יעלה על הדעת שאומה כלשהי תכריז כי מטרתה הסופית היא לחיות בשלום עם כל שכנותיה? השלום מהווה מסגרת להשגת מטרותיהן של האומות. בדומה לכך, שלום הבית מעניק לבני הזוג מסגרת להגשמת מטרותיהם, אך אין הוא מטרה בפני עצמה.

המטרות המשותפות מכשירות את הקרקע לפריחתם של חיי הנישואין. ככל שתגדל חשיבות המטרה, כן יעמיק יותר הקשר הרגשי שייווצר בין בני הזוג. אין לך מטרה נעלה וחשובה יותר מהפיכת הבית למקדש מעט, לבית המושתת על אדני התורה והמצוות. במאמץ להשגת מטרות אלו, טמון המבוע ליצירת אהבה בחיי הנישואין. מטרה משותפת זו ניכרת בכל תחום בבית היהודי. מעתה נבין מדוע שלום הבית המושלם ביותר שורר בביתם של הנאמנים לתורת ה', שהרי הם מקדישים את חייהם לבניית בית לעבודת ה'. כגודל המטרה, כך גודלו של השלום.