|
|
|
השאלה
17/10/2012
|
|
מדוע אחוז המתגרשים בתקופתנו כה גבוה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
צעיר וצעירה נפגשים. הם מגלים כי מאוד נעים להם זה במחיצת זו. לא תמיד הם יודעים להגדיר מה תורם להם להרגשת הנעימות בצוותא, אולם התחושה המשותפת ברורה.
יש להם השערות שונות מדוע הם נהנים זה במחיצתו של זו, אולי מפאת האופי הדומה, השקפת עולם דומה, שפה משותפת או אולי בגלל שפשוט האחד משלים את מה שחסר לשני. הם אומרים אמת, אך הסיבה העיקרית היא תחושה פנימית בלתי מוסברת, הנקראת נשיאת חן.
להתאמה ולנשיאת החן, הם קוראים אהבה. במקום לומר: "נעים לי במחיצתך", אני אומר: "אני אוהב אותך". תחושת הנעימות, היא זו שמניעה את בני הזוג להינשא. "עם מי נתחתן?", הם אומרים, "בודאי עם מי שאנו אוהבים!"
אולם אליה וקוץ בה. נסיון החיים מלמד שאותה "נשיאת חן" הולכת ונעלמת. ההתאמה לבדה אינה מועילה ואט אט נעלמת אף היא. לעיתים, מיד לאחר יום הנישואין, ולעיתים לאחר זמן ארוך יותר אך מוגבל, חל כרסום בקשר ההדדי, השיגרה כובשת שטחים נרחבים, וכמעט תמיד "שטח משוחרר – לא יוחזר..."
במהלך החיים, כאשר צרכים עמוקים צפים ועולים על פני השטח (מצב כלכלי, מצב משפחתי, בריאות ועוד), לא יועילו תחומי התעניינות זהים, השקפת עולם דומה או התחייבות הדדית לחיים משותפים. הקשיים והניגודים גוברים עליהם בעוצמתם. זאת ועוד, במהלך השנים אנשים משתנים. כל אחד מתפתח לכיוון שונה מן הצפוי, ובני הזוג שוב אינם מוצאים קשר ושפה משותפת כבעבר.
אז אולי טעינו בבחירת בן הזוג? האם יש טעם להמשיך בקשר המשותף, כאשר איננו מוצאים בו סיפוק ועניין? מסגרת הנישואין שתלינו בה כה הרבה תקוות, נראית עתה מאיימת כהתחייבות ארוכת טווח, התחייבות תובעת ומשעבדת. אנו נדרשים לקיים אותה ולעמוד בהתחייבויותיה יום יום ושעה שעה במשך שנות חיים ארוכות. מה ייתן לנו את הכוח להמשיך ולצעוד יחד במסלול חיים זה, למרות שלעיתים תפישת עולמינו כה מנוגדת והדבק הראשוני נעלם זה מכבר?
ניתן להבין את השאלות הללו, והן אכן נוקבות מאוד. מהי הסיבה שתצדיק השקעה, התמדה ואפילו הקרבה, כמו שברית הנישואין דורשת? היכן נמצא דלק שיניע את המערכת, שאמנם החלה לפעול לפני שנים, אולם מאז השתנו תנאיה, נסיבותיה והאנשים הפועלים בה?
אנו מטפחים חלומות מגיל צעיר, ומקווים להגשים אותם בבניית ביתנו האישי. אולם כאשר התוכניות מתנפצות אל הסלע המציאות, כאשר ההתמודדות היומיומית מתישה, והחלום לאושר רחוק כל כך מאיתנו, איננו מוצאים כוחות להמשיך הלאה. באותה שעה אנו מבקשים להימלט מן המערכה. לעיתים הפירוד הוא מוחלט ולעיתים הפירוד הוא חלקי. פירוד חלקי מאפיין מציאות שבה בני הזוג ממשיכים לחיות באותו בית, אך לא מעבר לכך. אחת הסיבות שהם ממשיכים לחיות יחד, היא משום שאין להם כרגע משהו נעים יותר לעשותו.
המסקנה המתבקשת מכל הנתונים שנאספו עד כה היא, שאין לתלות את הצלחת נישואינו בהתאמה הראשונית. זאת ועוד, דרך חשיבתם של הזוגות הצעירים, שההתאמה ונשיאת החן משמעותן 'אהבה', מהווה סכנה לחיי הנישואין. בשעה קשה של מחשבות על פרידה, אם אין לו סיבה מספיק חזקה להישאר עם אשתו (והוא אף הקדים רפואה למכה, וערך הסכם ממוני עם אשתו, כדי להבטיח שהפרידה, בבוא היום, תהיה נעימה), המשך תהליך ההתדרדרות קרוב ביותר!
עפ"י היהדות, מטרת חיינו בעולם היא מילוי תפקידים ומשימות. גם הנישואין הינם תפקיד, תפקיד חשוב מאד. מעניין שלפי ההגדרות ההלכתיות של הנישואין אין בהם כמעט זכויות, יש בהם חובות. לבעל יש חובות כלפי אשתו, ולאישה - כלפי בעלה. כאשר שניהם ממלאים את תפקידיהם בנאמנות, נוצרת ביניהם הרמוניה ההולכת ומתחזקת לאורך שנות הנישואין.
מפורסמת היא האמרה, שהנישואין בעולם המערבי דומים למיחם מים רותחים שהורידוהו מעל האש. לאורך הזמן הוא הולך ומצטנן. כאשר האדם נושא אישה מתוך מגמה של נהנתנות ורצון להרחבת האימפריה הפרטית שלו, טבעי הדבר שההילה שליוותה את התקופה הראשונה הולכת ומתפוגגת, והאהבה מפנה לעתים את מקומה לאכזבה.
שונים לחלוטין הם פני הדברים כאשר לנישואין מצורפת מגמה של ייעוד, של מילוי משימות חשובות ושל תפקידים רוחניים נעלים. מילוי משימות אלו מקשר בין בני הזוג ויוצר הרמוניה מיוחדת ביניהם. הקשר ביניהם הולך ומעמיק, הולך ומתחזק. יחסית, אצל שומרי התורה והמצוות נמוך מספר מקרי בגירושין. אחת הסיבות לכך היא, כאמור, הגישה הנכונה ל"מוסד" שנישואין שמו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
