|
|
|
השאלה
|
|
כיצד נמנע את נזקיהם של השגרה ושל החיכוכים בחיק המשפחה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
כאשר אנו עדים להתפרצות מריבה או מחלוקת בין שני שותפים או שכנים - אנו מבינים כי מדובר בתביעות כספיות או בקנאה המביאה לשנאה. שנאה זו קרויה: "שנאת חינם", סיבתה איננה ממשית אלא פסיכולוגית. לדוגמה, כתוצאה מאהבה עצמית, נדמה לצד אחד שהשני גוזל ממנו את כבודו.
בדרך כלל, נושאים אלו אינם יוצרים בעיות בחיי זוג נשוי, שהרי הרכוש הוא משותף וכבודו של האחד הוא גם כבודו של השני. ביחסי משפחה תקינים קיימת הזדהות מלאה בין השנים, ואין מקום לקנאה ביניהם.
אם כן, ראוי לברר מהם הגורמים לריב ולמחלוקת בתוככי הבית.
הסיבות העיקריות הן: א) הבדלי דעות בנוגע לניהול משק הבית, ב) השתמטותו של אחד מבני הזוג ממילוי חובתו, ג) חוסר תשומת לב נאותה והתייחסות בלתי עדינה כלפי בן הזוג, ד) נושאי נאמנות, שאין אנו מתייחסים אליהם במאמר זה.
בנוגע לנקודה הראשונה - כדי למנוע חיכוכים על רקע ניהול הבית, העצה היעוצה היא שבתחילת דרכם המשותפת יחלקו בני הזוג ביניהם את התפקידים והמשימות בתחומים השונים של חיי הבית. כל אחד יחלוש על תחומו, בלי התערבות יתרה של הצד השני. בתחום הקרוב יותר לאשה, תהיה דעתה של האשה קובעת, ואילו בתחום הקרוב יותר לבעל, תהיה דעתו קובעת. חלוקת התחומים בין הבעל לאשה תבוצע בהתאם לנוהג בחברה ובעולם. מלבד זאת, חשוב שיהיה ברור לשניהם, שלמרות ששניהם באים לבנות בית משותף, נותר כל אחד מהם אדם בפני עצמו, על ענייניו האישיים ועל מבנהו הנפשי המיוחד. גם ההבדלים הלא מעטים ביניהם נותרים - הן אלו הנובעים מהשוני הטבעי שבין שני המינים, כפי שיצר אותם הבורא, והן אלו הנובעים מייחודיותו של כל אדם באשר הוא.
נוסף לכך, מוטל על כל אחד ללמוד להבין את מבנהו הנפשי ואת נטיותיו של השני, ולא לזנוח אותם לטובת עצמו. אמנם רצוי שיהיו בני הזוג דומים ככל היותר במזגם ובתכונותיהם, או שלפחות יהיו מסוגלים להבין ולהעריך זה את זה. אולם גם כאשר הם אינם דומים, עליהם להשתדל להבין לעומק רב את בן זוגם. הדבר אפשרי בהחלט ויישומו מביא ברכה.
בנוגע לריב המתגלע על רקע השתמטות ממילוי החובות בבית, מן הראוי לדעת שאין לדרוש מהשני מילוי מטלות כבדות. נצטט את דבריה של סופרת אמריקנית ידועה שכתבה: הגברים מעוניינים שהאישה תיטיב לנהל את משק הבית, תחנך את הילדים, תביא פרנסה הביתה, ונוסף לכך, שתישאר תמיד צעירה ונאה...
מלבד זאת, יש להעלים עין מדברים של מה בכך. כאשר האחד מעוניין למתוח ביקורת על זולתו, עליו לשאול תחילה את עצמו: האם אני ממלא כהלכה את כל חובותיי? נוסף לכך, עליו לבחון האם דבריו עשויים להועיל. כאשר התועלת אינה נראית בהישג יד, עדיפה ההבלגה.
עובדה נוספת הגורמת לרדידות בחיי המשפחה היא השגרה. אמנם חשוב לציין, שתהליכי כרסום ובלייה הם תהליכים נורמלים ולעתים אף מחויבים בתחומים שונים: בניין מתיישן, מכונית מתבלה, ואפילו הרים מתפוררים. אם כן, נשאלת השאלה: מדוע מצופה שמערכת היחסים הבין-אישיים בחיי הנישואין תהיה חסינה בפני הכוחות הפועלים בכל תחומי הטבע? התשובה היא, שסימנים אלה של בלייה ושל שגרה אינם אותות כישלון. יש לצפות לכך שפלישת הכוחות הפוגעים ברעננות חיי המשפחה תחל בשלב כלשהו בחיי בני הזוג, אך יחד עם זאת, ניתן לשמר את החיוניות ואת הנועם למרות הכול – אם משקיעים מאמץ לשמר אותם.
כאשר בני זוג זוכים לילדים, הם זוכים לשמחת התחדשות מתמדת: הלידה, שמחת ברית המילה הנערכת לבן או שמחת הקידוש הנערכת לבת, צמיחת השיניים, הצעד הראשון של הילד, המילים הראשונות של הילד, שמחת בר-המצוה, שמחת הנישואין ועוד ועוד. כל השלבים הללו מסוגלים לשמש כרגעי התעוררות, חידוש ורעננות. גם שבתות, חגים ומאורעות אחרים בחיי המשפחה – בכוחם למנוע שגרה, לחדש את ההתעניינות וליצור את החידוש.
כאשר אנו מתחילים לקבל איש את רעהו כדבר מובן מאליו, ללא החדווה שבחידוש, סימן הוא שהבעל והאשה נכנסים לחיי שגרה. גם כאשר אחד מבני הזוג אינו מודע לעובדה שרעהו תורם לחיי המשפחה, והוא אינו מעלה נושא זה לדיון ואינו מנסה לתקנו, הוא עצמו גורם לחדירת השגרה לחיים. על בני הזוג לדעת ששמירת הרעננות חשובה היא, ובה תלויה הצלחת המערכת כולה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
