האם יש הוכחה שהקב"ה לא נשאר חייב לאף אחד? מדוע הכוונה חשובה לא פחות המעשה? איך צריך להרגיש אדם שרצה לתת צדקה ולא הצליח, וכמה שנים צריך לחיות כדי לגלות את זה?