העשיר מופלג היה האיש. בעל עסקים חובקי עולם, אלפי פועלים עובדים למענו בעשרות מפעלים, ספינות עמוסות בסחורותיו משייטות במימי האוקיינוס בדרכן למדינות רחוקות. איש עסוק היה גם בטרם הפך העולם לכפר גלובלי. תמיד היה עסוק בקריאת מברקים ובכתיבתם. ביד רמה ניהל את מפעליו והרווחים היו בהתאם.

תמיד היה טרוד, וכמעט לא מצא פנאי לעיסוק אחר מלבד עסקיו המסועפים. כמעט, אמרנו, שכן לעיסוק אחד היה לו פנאי תמיד, ועל חשבון כל דבר. החולשה שלו היתה נתונה לסוסים, מוכן היה לנסוע לקצה העולם, אם רק שמע שיש שם סוס מגזע משובח, סוס גזעי עם עבר מפואר. מעולם לא חסך בממון ובמאמצים, הכל היה כדאי כדי להאדיר ולהגדיל את אוסף הסוסים שלו.

ביום מן הימים שמע האיש על יריד סוסים גדול המתקיים אי שם באחת הערים הרחוקות. שמע כי מדובר ביריד איכותי, וכי מארגני היריד הבטיחו הפתעות. מיודענו לא התמהמה, נטל שני סוסים משובחים ביותר, האחד מזן מצרי והשני סוס הודי, רתם אותם אל המרכבה ויצא לדרך.

כל עוד השמש החמימה שלחה את קרניה ורוח נעימה הרעידה קלות את רעמות הסוסים, היו הללו שועטים קדימה בהרמוניה מלאה ומסיבים מנה גדושה של נחת לבעליהם, אולם אך נעלמה השמש, נתכסתה בעננים ורוח חזקה החלה נושבת ומורידה גשמי זלעפות, החלו הסוסים מתמרדים, זה פנה לימין וזה לשמאל.

לא ארכה השעה והעשיר מצא את עצמו שקוע עם צמד סוסיו היקרים בשלולית מים. בחמת זעם נטל את השוט והחל מכה על ימין ועל שמאל, אך לשווא. הסוסים לא הצליחו לחלץ את העגלה מן הבוץ.

התיישב האיש על מושבו והמתין בייאוש לפתרון כל שהוא, והנה הוא רואה איש זקן, לבוש בגדים בלואים, ישוב על עגלת קרשים עלובה, שאליה רתומים שני סוסים דלים וכחושים, שבקושי נושאים את עצמם. ולמרבה הפלא השניים נושאים את עגלת הקרשים בזריזות, מדשדשים קלות בבוץ וממהרים להחלץ ולהתקדם הלאה בקלילות.

האיש מביט ומשתאה, עומד הוא וקורא: "עצור!" הזקן עוצר וניגש לראות מה מבוקשו של האיש.

סיפר לו העשיר על סרבנותם של סוסיו, על הבוץ ועל התקלות שבדרך, עד כדי שסוסיו הכחושים והדלים של הזקן נראים בעיניו שווים יותר מסוסים עצלים וסרבנים אלו.

חייך הזקן ושאל: "מה מקורו של הסוס האפור?", "מהודו!" השיב האיש. "ומה מקורו של הסוס השחור?", "ממצרים!" באה התשובה.

"עכשיו הכל ברור", אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד כשלעצמו, אך שניהם יחד לא יצלחו למלאכה. שכן בעוד סוסי שלי, אחים הם, שגדלו באותה אורווה ואכלו מאותו איבוס, כך שבכל מכה שאני מכה את האחד, מתגייס השני לעזרתו, למען לא יסבול אחיו. לכן, צולחים הם מסלולים ארוכים ומצליחים לצאת מביצות טובעניות. כל אחד מגייס את כל כוחותיו כדי למנוע סבל מיותר ממשנהו. לעומת זאת סוסיך זרים הם זה לזה, אין האחד כואב את כאב זולתו, כך שכל אחד מוביל לכיוון אחר וכל אחד דואג לעצמו.

כל אח מוכן לעשות הכל כדי שלאחיו לא יכאב. יחד עם זאת, האחוה מסוגלת להתפשט, ולכלול לאו דוקא אחים בני אם אחת. ידידות אמת כמוה כאחווה. ידיד אמת בעל לב רחב ועמוק מסוגל לחוש היטב בצער של אחד מידידיו.