ביום מן הימים, כשעל שולחן הדיונים עלה נושא בעלי החיים ותפקידיהם, ישבו כל שרי החיות סביב לשולחן והעלו הצעות, בקשות, דיונים וסתם רעיונות.

תוך כדי הדיונים קם בסערת רגשות שר הסוסים והתריע על הקיפוח האדיר שבו שרוי עם הסוסים על כל גווניו וחוגיו.

"כולם יודעים", פתח השר, "כי מאז ומקדם משרת הסוס נאמנה את האדם. בגשם ובשלג, בחום ובקור, נותן את גוו להצלפות שוטו של האדם ועושה את מלאכתו נאמנה. ומה חלקו מכל עמלו? כלום! תבן יבש ומים! מדוע לא יוכל גם הסוס לשאוף למעט גן עדן אחרי כל עמלו?" סיים שר הסוסים את נאומו והמתין לתשובת בית הדין.

ישבו שופטי בית הדין על המדוכה, שקלו ודנו, והגיעו למסקנה כי אכן יש צדק בטענת שר הסוסים. וכדי לתת לסוס את האפשרות להגיע בסופו של דבר לגן העדן, הוחלט לתת לו כניסיון את אחד הכוחות החשובים ביותר, את כח הדיבור.

הוחלט כי רק סוס אחד יקבל את רשות הדיבור. אם יצליח הניסיון, יעברו כל הסוסים שידרוג למצב דיבורית. בחרו בסוס אחד והכניסו לפיו את כח הדיבור.

נפעם הסוס מעצם היותו מדבר כאחד האדם, נרעש היה מגילוי מוצאות הדיבור, השפה, הלשון, החיך והגרון, והחל מדבר ומזמר. הוא הרים את קולו ופצח בשירה על סוסים ועל סוסות, חרז חרוזים על מאכלים ועל משקאות, ובדיבורו נתן דרור לכל תאוותיו הבהמיות. כל משאלותיו הסוסיות באו לידי ביטוי בכח דיבורו.

שר הסוסים ערך ביקורת כדי לבדוק כיצד מתקדם הפרוייקט החדש. שמע השר את שירת הסוס, את קול דיבורו ואת להגיו, ותצלנה אזניו. הוא נוכח לדעת שגם אם נותנים לסוס את כח הדיבור\ הדבר עדיין רחוק מלהבטיח לו גן עדן, כי סוס נשאר סוס.

בישיבה שנערכה בבית דין של מעלה דרש השר להוסיף לסוס גם את כח היצירה. רק בעזרת כח ביצועי רב עצמה יוכל הסוס להתקדם ולחתור אל המטרה, לבנות את אישיותו.

גם הפעם נענה בית הדין בחיוב, והסוס קיבל גם את כח היצירה.

כוחות חדשים ננסכו בסוס. הוא פיתח לעצמו מיומנויות, והחל משתמש בכח היצירה שלו באופן מיוחד. את האורווה שלו הוא בנה מחדש, ובמקום כמה קרשים עלובים וקורת גג רעועה העמיד בית של ממש עם שערים מגולפים ורצפת אבן מסותתת. את הקירות עיטר בציורים מרהיבים. הוא צייר סוסים וסוסות, מאכלים ומשקאות. גם כאן נתן ביטוי נרחב לשלל תאוותיו הסוסיות.

שר הסוסים ראה ועיווה את חוטמו בגועל. כמה חבל לבזבז כח יצירה כה גדול על חלומות סוסיים, לתת צורה וצבע לבהמיות!

הוא הכריז על דיון חרום. מיטב המוחות התכנסו לסיעור מוחות במטרה לנסות ולמצוא את הנוסחה שתוביל את הסוסים לנצל את כוחותיהם לדברים נעלים יותר, לשאיפות גבוהות יותר.

המסקנה הייתה כי מה שחסר לסוס זה ה"שכל". כח הדיבור והיצירה אין בהם כדי לגרום לסוס להתעלות, בכל זאת חסר שכל הוא, ומה כבר מצפים ממנו. אין מנוס, כדי שהפרוייקט יצליח צריך לתת לו גם שכל.

מאותו יום ואילך היה הסוס גם בעל שכל.

קחו סוס וקחו שכל - מה יוצא? שכל של סוס.

השירים הפכו ליצירות מופת. כל שיר היה בנוי במשקל, בחריזה ובנגינה, כל מילה הייתה יצירת מופת.

האורווה שעד עתה הפכה רק לבית, החלה בעזרת כח השכל לקבל ממדים של ארמון. הציורים השתכללו והביעו את תאוותיו הבהמיות ביתר עומק, עם הרבה יותר צבע\ ואפילו בתלת ממד.

ככה זה כשהסוס מקבל שכל.

מה שמבדיל בין הסוס לבין האדם היא הנשמה. הנשמה שבאדם חצובה ממקור רוחני עליון. הנשמה היא זו שיכולה לתת את הכיוון הנכון לכל אותם כוחות מופלאים הטמונים באדם ולהובילו לגבהים.