סוחר יהלומים עשיר נסע ליריד יהלומים מרכזי שהתקיים באחת הערים הגדולות. שכר האיש עגלון בעל צמד סוסים מהירים, מילא את תיקו במזומנים ובשטרות, ויצא לדרך. בדרכו הארוכה התאכסן במיטב האכסניות וסעד את נפשו במיטב המאכלים. הוא לא קימץ בהוצאות, הכסף לא היווה מכשול.

כעבור ימים מספר הגיע אל היריד המרכזי, ושם, כהרגלו מימים ימימה, ניגש אל הסוחרים שהכיר מעסקאות קודמות, בחן את סחורתם, בדק, חקר, השווה והתמקח על המחיר. לאחר מספר ימים היה תיקו ריק ממזומנים ומלא ביהלומים יקרים ומיוחדים במינם. בכיסו נותר רק סכום כסף שיספיק להוצאות הדרך באכסניות הטובות שהורגל אליהן.

נפרד האיש ממכריו ומידידיו לעסקים, וכשלבו טוב עליו פנה לעזוב את העיר. והנה הוא מבחין באחד הסוחרים הותיקים שרץ לכיוונו:

"שמע, ידידי, יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה", פנה אליו האיש ישירות, "ברשותי יהלומים יקרים, מיוחדים במינם, שאני חייב למכרם".

"צר לי, אבל מכסת המזומנים שלי לרכישה אזלה, איני יכול עוד לרכוש מאומה!"

"המתן רגע לפני שאתה קובע עובדות, תן מבט על היהלומים, ורק אז תחליט", התחנן האיש.

נאות הסוחר להביט בסחורה המוצעת, הוציא הסוחר זכוכית מגדלת שריקת התפעלות חרישית עלתה מפיו: "מאד הייתי רוצה לרוכשם, אבל אין בידי כסף".

"כמה כסף יש לך?" שאל האיש כשהמצוקה נשמעת בקולו.

חישב הסוחר לכמה פרוטות יזדקק כדי לשוב הביתה בדוחק, ונקב בסכום שהיה אפסי מול ערכם האמיתי של היהלומים.

האיש שהיה לחוץ מאד, הוציא את צרור היהלומים, הניחו בידיו של הסוחר, הפטיר ברכת "מזל וברכה", נטל את הכסף ופנה לדרכו.

הסוחר מצא את עצמו עשיר עשרת מונים ממה שהיה בבואו אל היריד. העסקה האחרונה הייתה עסקה שמזדמנת אולי פעם בחיים.

לעת ערב, נאלץ להניח את גופו באכסניה מצחינה על גבי דרגש עלוב מכוסה קש, לאחר ארוחת ערב של לחם שחור גס וכוס קפה שחור. עצמותיו חישבו להשבר, גופו המפונק חישב להתפלץ, אבל מבט קטן ביהלומים הספיק להרגיע אותו ולהביא עליו שינה מתוקה.

כשפקח את עיניו בבוקר וגילה היכן הוא שוכב, כמעט חטף התקף לב. אם לא מבט חטוף על היהלומים, לא היה מחזיק מעמד עוד רגע קט.

כך במשך ימים אחדים המשיך את המסע המפרך, כל לילה באכסניה מצחינה אחרת, כשאחת גרועה מקודמתה, וגופו צובר סימני דרך כואבים.

אך בכל שלב של עינוי, בכל רגע של קושי, מוציא הוא את היהלומים מכיסו, מוצא בהם נחמה, ולבו מתמלא שמחה. הקשיים מתגמדים, הסבל נשכח, הוא יודע שהכל זמני, והוא עתיד לקבל תמורה מלאה על כל רגע של צער.

אם נזכור שנושאים אנו בחלקנו אוצרות יהודיים רוחניים שלא יסולאו בפז, או אז כל הקשיים, כל המכשולים וכל המהמורות לא יקשו עוד בעינינו.