מנהל עסקים מסועפים קם בבוקרו של יום ולתדהמתו, מגלה כי הפך להיות אילם. כח דיבורו ניטל ממנו, הוא אינו מסוגל להוציא מפיו אפילו הגה קל.

הוא מנסה את כוחו פעם אחר פעם, מכחכח בגרונו, שותה חם, שותה קר, לוגם מיצים, הכול לשווא.

הוא חש כמי שעולמו חרב עליו, הוא אינו מסוגל לנהל את עסקיו ולדבר עם חבריו.

ידידיו ובני משפחתו ניסו לעזור לו בכל דרך אפשרית.

נדדו אל מרכזי הרפואה הגדולים, אל מומחים בעלי שם עולמי, אולם הם לא הצליחו להושיע ולו במעט.

התיישב האיש בביתו וסירב לצאת אל העולם, לשוב לעסקיו ולנסות להסתדר בשפת הידיים.

אט אט התרחקו ממנו מכריו וידידיו. במשך שעות רבות ישב בביתו, פניו נכאות ולבו שבור. החיוך שהיה נסוך על פניו דרך קבע, נמחה כליל ולא נותר ממנו זכר. שבר כלי.

לאחר חודשים של שברון לב עמוק, שבהם איש אינו מבקר בביתו ואין דורש בשלומו, נשמעה דפיקה על הדלת. בפתח עמד אחד מרעיו הותיקים, שלמרות הכול לא שכח את ידידו משכבר הימים. הוא הגיע לבשרו כי זה עתה שמע שלעיר הגיע רופא מומחה, ואולי דרכו תצמח הישועה.

האיש שכבר שבע רופאים ותרופות סירב לשמוע. לא נותר בו צל של תקווה שירפא אי פעם. רק לאחר מסע ארוך של שכנועים והפצרות נאות לנסות את מזלו שוב.

הגיע האיש אל הרופא מלווה בידידו שהיה לו לפה, והסביר לרופא את שארע לו. הרופא העמיק לבדוק את הגרון ואת קנה הנשימה, וגילה כי מדובר בחיידק נדיר שהתיישב על קנה הנשימה. "אתן לך כדורים. הקפד נא לטול שני כדורים בבוקר ושניים בערב. בעוד שבועיים ניפגש שוב".

אסיר תודה על התקווה שנטע בו הרופא, ביקש האיש לשלם, אך הרופא מיאן לקבל מידיו כסף באומרו: "אם רק תשוב ותבשר לי כי שב אליך כח הדיבור, יהיה זה בעבורי התשלום הגדול ביותר".

שב האיש לביתו, נטל את הכדורים כדברי הרופא, והנה, ראה זה פלא, כעבור ימים מספר שב קולו כאחד האדם. תחילה דיבר בלחש, אך אט אט גבר הקול, עד ששב להיות כבתחילה. שמחתו לא ידעה גבולות, ובהודיה לבורא עולם על כל הטוב שגמלו אסף את ידידיו ואת בני משפחתו, ויחד עמם ביקש להודות ולהלל על הנס שראה.

התאספו הידידים שמחים יחד עמו, ותוך כדי המסיבה ביקשו לשמוע בפרוטרוט את כל פרטי התרחשות הנס.

נענה האיש לבקשתם והחל מתאר את כל התהליך הארוך - ההלם הראשוני, ההתרוצצויות והנדודים מרופא לרופא, תקופת האכזבה הקשה והמרירות. תוך כדי כך החל לתאר את הרופא שהעלה ארוכה למחלתו. הוא תיאר בלעג את דמותו המגוחכת, את עיניו הקטנות המתרוצצות בחוריהן, את רגליו הארוכות ואת אפו העקום. המשיך ותיאר את אופן דיבורו המצחיק והמגומגם. כל זאת לקול צחוקם של הנאספים שנהנו לשמוע את ידידם - שכשרון דיבורו שב אליו - משעשע את הנוכחים בתיאוריו העסיסיים.

העומד מן הצד ועיניו פקוחות, משתומם על המראה ותמה. כלום אין זה מושחת וחסר לב ללגלג על איש חסדו?

כח הדיבור ניתן לאדם כדי למלא את יעודו בעולם ולהשתמש בו לצורך קידומו הרוחני.

והאדם, נוטל את הכח הגדול שניתן לו, והוא משתמש בו נגד מי שבראו, בדברי לעג וכפירה, ובלשון הרע וברכילות.