עשיר מפורסם היה ברוסיה של אז, ברודצקי שמו. עשירותו נודעה בכל רחבי אירופה בשל מפעליו הרבים ועסקיו המסועפים שהיו פזורים במקומות רבים. אלפי פועלים היו מועסקים במפעליו בכל התחומים ובכל המקצועות - מהנדסים וקבלנים, רואי חשבון ועורכי דין, וגם פועלים פשוטים, כאלה שעומדים ליד המכבש או לפני התנור, מטעיני סחורה ועגלונים, וגם מאות פועלי נקיון פשוטים.

איש לא קופח אצל ברודצקי. מעסיק הגון היה. לפקידיו הורה כי ישלמו את המשכורות תמיד בזמן.

בין מקבלי המשכורות הקבועים היו גם כמה אנשים שלא עבדו בשום מפעל, גם לא היו שותפים באופן ישיר או באופן עקיף באחד הפרוייקטים של ברודצקי. אבל את המשכורת הם קיבלו כמו כולם, בזמן ובמזומן, מדי חודש בחודשו, כאילו היו פועלים מן המנין. לבו הרחום של ברודצקי הביא אותו לתמוך כלכלית בעשרות נזקקים. הוא מעולם לא החמיץ הזדמנות שנקרתה בפניו לעזור לזולת. טוב לב ורחמנות היו שמות נרדפים לברודצקי.

די היה בשמועה על קרוב משפחה מכל דרגה שהיא שנקלע למצוקה, כדי לצרפו אל רשימת מקבלי המשכורות. לרואי החשבון שהיו נזעקים על מנהגו זה, היה אומר: בין כה וכה אני משלם משכורת שוטפת לאלפי פועלים, וכמה עשרות משכורות נוספות לא יהיו משמעותיות.

באחד הימים החליט ברודצקי לצאת לסיורי שטח, לבקר במפעלים, לסייר באזורי התעשיה, לבדוק את ספרי החשבונות מקרוב, לעמוד על התנהלותם של הפקידים בכל אחד מהמפעלים, וגם להתעניין מקרוב במצבם של עובדיו, לשמוע מפיהם אם יש להם תלונות או הצעות לשיפור ולייעול. מנסיונו ידע כי אין כמו סיור שטח להחכים ולפתור בעיות בטרם נוצרו.

במפעל הראשון שביקר בו, קיבלו את פניו מנהלי המפעל וצוות הפקידים ביראת כבוד והובילו אותו לחדר הישיבות. הם פרשו בפניו תרשימים ודיאגרמות המציגים השקעות מול צמיחה בשנים האחרונות, עם תחזית מפורטת לשנים הקרובות. ברודצקי גילה שביעות רצון, ולאחר עיון ובדיקה של ספרי המפעל ביקש להכנס לאולמות היצור כדי לפגוש בפועליו מקרוב, לשמוע את דבריהם, לעמוד על צרכיהם ולהעניק לכל אחד מהם מענק מיוחד.

נכנסו ברודצקי עם צוות המנהלים לאולם העבודה, והפועלים התבקשו לגשת איש איש בתורו. הפועלים ניגשו ביראת כבוד, הראשון ניגש והציג את עצמו: "מהנדס מכונות, עובד תשע עשרה שנה במפעל". ברודצקי מחייך במאור עיניים ונותן לו את המענק.

ואחריו: "טכנאי מוסמך, חמש עשרה שנה במפעל". שוב חיוך ומענק נתחב לידו.

וכן הלאה: "פועל בפסי היצור עובד בנאמנות עשר שנים", גם הוא זכה למאור פנים ולמענק.

גם זה שאחריו זוכה: "פועל נקיון אחראי לנקיון המפעלים, שלוש שנים במפעל". מענק נתחב גם לידיו.

כך עוברים בסך העובדים כולם, כל אחד מציג את פועלו וזוכה למענק.

ואז ניגש אדם מהשורה האחרונה פושט את ידו ואומר: "אני בן דוד שלישי..."

והכל פרצו בצחוק מתגלגל.

אכן, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", אולם מה רב הוא המרחק בין אלו שעמלו, טרחו והרוויחו את חלקם בצדק וביושר, לבין אלו האוכלים לחם חסד, ועוד מהינים לבקש מענק...