אמנם חלפו כבר כמה שנים מאז ביקורי בארמון "הפטון קורט" בלונדון, אך בכל פעם שאני נזכר באותו מאורע, גופי רועד מקור... אספר לכם מדוע.

בגינת הארמון ישנו מבוך גדול עם שבילים רבים המוקפים בעצים, מי שלא מעוניין באטרקציה מסוג זה, לא חייב להיכנס. אבל כל מי שכן מעוניין, לוקח בחשבון שיתכן ושעה ארוכה מחייו תתבזבז על ניסיונות לאתר את השביל האמיתי, המוביל ליציאה. אני השתייכתי לקבוצת האנשים השנייה והחלטתי לסבך את עצמי במודע. נכנסתי, ול"רוע מזלי" החל לרדת גשם וכולנו ניסינו להיחלץ מהגשם ומהסבך...

הימצאותי בתוך המבוך וניסיוני להיחלץ, המחישו לי את דבריו של רבי משה חיים לוצאטו, בספרו "מסילת ישרים". הרמח"ל ממשיל את חיי האדם למבוך עליו דברנו. וכך הוא כותב:

"ואמנם, ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שווים, ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם...". נו, מה עושים? איך נחלצים מאותו מבוך? ממשיך הרמח"ל ואומר: "והנה, העומד כבר על האכסדרה, הוא רואה את כל הדרכים לפניו, ומבחין בין האמיתיים לכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם ולומר, זהו הדרך לכו בו. והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין לו, וירצה ללכת אחר עיניו, וודאי יישאר אובד ולא יגיע אליו".

כולנו הסתבכנו בתוך מבוך החיים. כולנו מנסים לצאת ממנו בשלום... השאלה הגדולה היא, איפה התצפיתן שיכול להנחות אותנו ולהזהיר אותנו מפני דרכים שאינן נכונות?

יתכן ומצאתי אותו!

התורה מקדישה למעלה מארבע מאות פסוקים לנושא בניית המשכן, כליו ובגדי הכוהנים. האם ההנחיות והפסוקים הללו רלוונטיים ואקטואליים גם כלפינו, היום?   

אומרים חכמים, וודאי שכן. יש לכך סיבה משמעותית מאוד. הבורא פונה לאדם ואומר לו: אתה רוצה להכיר את עצמך? אתה רוצה לדעת מהי הדרך הבטוחה ביותר לצלוח בהצלחה את החיים? התבונן במשכן, בצורתו ובפרטיו. המשכן הוא מיניאטורה של האדם... אם תשכיל להבין כל פרט ופרט במשכן – תשכיל להבין את עצמך... שהרי כך אומר הבורא: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", "בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מכם...

הנושא ארוך ומרתק. במאמר זה ניגע בנקודה קטנה המוזכרת בפרשתנו, פרשת תצווה. התורה מתארת את בגדי הכהן הגדול. בין יתר בגדיו מוזכר גם המעיל.

חכמים מגלים שמעילו של הכהן כיפר על עוון לשון הרע. הבה נתבונן בפרטיו, ונראה כיצד הדברים מתאימים להפליא.

"ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת" – המעיל היה בצבע תכלת. תכלת דומה לים. אנו עומדים על שפת הים, ורואים את הגלים שוצפים בכוח ומאיימים לשטוף את הכול. למרות רצונם העז – החוף חזק מהם! החוף עוצר אותם! האדם צריך להתבונן בתופעה זו ולחשוב על עצמו: ישנם זמנים שהוא שוצף בקרבו, פעמים והוא כל כך רוצה לדבר לשון הרע, לפגוע ולהכפיש – זה בוער בו! אך הוא חייב חוף פרטי שיבלום אותו! – קודם כל, תיזכר בים!

"והיה פי ראשו – בתוכו" – פירוש: שהתפירות של הצוואר, תהיינה כלפי פנים, לאמור: האדם רוצה לומר מילה לא טובה, אך ההוראה היא: תסגור את הפה ו"תכניס" את המילה בחזרה... תשאיר בתוכך את מה שאתה רוצה לומר...

"שפה יהיה לפיו סביב" – פירוש: מסביב כול הבגד תהיה שפה, כלומר, תפר. גם על האדם להציב שומרים לפיו – השפתיים, הן אמורות לשמור את דיבור האדם...

בשולי המעיל היה "פעמון זהב", צורת הפעמון מזכירה את פה האדם. הפעמון הוא הפה, והענבל - הלשון...

גם פעמון מצלצל, גם הפה אמור להשמיע מילים – אך חייבים לבקרן. מטרת הפעמון הוא: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות" – גם הפה מטרתו להכנס אל הקודש, לדבר דברים טובים, ולא חלילה "להרוג" בני אדם...

ולסיום – טיפ קטן.

באחת מארצות העולם היה מלך אהוב על נתיניו. אך חיסרון מסוים היה בו. הוא היה בעל רגל אחת, ובנוסף סבל מגיבנת בגבו, וכדי להשלים את מראהו אחת מעיניו הייתה  סגורה באופן תמידי... אין מה לומר, פשוט מושלם!

ויהי היום, המלך החליט לתלות על קיר טרקלינו את דיוקנו. קרא המלך לאחד הציירים הגדולים במדינה, וביקש ממנו לצייר את דיוקנו, ובתמורה יקבל שכר רב. הצייר קיבל את ההצעה בשמחה וניגש היישר לעבודה. לאחר מספר חודשי עבודה הגיע הצייר לארמון המלך ובידו יצירת האמנות, דיוקן מדויק של המלך. ראה המלך את הציור, ובמקום להתלהב מהדיוק הרב, הוא כעס, פניו האדימו והוא נזף בצייר: "אתה לא מתבייש?, ככה אתה מבזה אותי?, אתה מצייר אותי בעל מום?..." הצייר נדהם: "אדוני המלך, ביקשת דיוקן, זה מה שעשיתי..." המלך לא נרגע והורה להשליך את הצייר לכלא בעוון ביזוי כבוד המלך.

קרא המלך לצייר נוסף, והטיל עליו את מלאכת הציור. הלה למד מניסיון העבר, והיה "חכם" יותר. החליט "לשפץ" את מראה המלך. יישר את גבו, סידר את עיניו, וכמובן, הוסיף לו רגל. לאחר חודשי עבודה בא לארמון להראות למלך את יצירת המופת. והנה שוב, המלך כעס: "מדוע אתה משנה את המראה שלי?" נזף בו, "האם אני לא מושלם במראה הנוכחי שלי?"  הוא הורה להשליכו לכלא, שישמש כחברה לצייר הראשון...

קרא המלך לצייר נוסף, שלישי. הצייר נכנס לדילמה. מה יעשה? כיצד יצייר את המלך? חשב וחשב, ולבסוף "הבריק" במוחו רעיון. הוא יצייר את המלך מהצד כשהוא יורה בחץ וקשת, תוך כדי רכיבה על סוס. וכך, יראו בציור רק רגל אחת, כי השנייה מצידו השני של הסוס. הגב כפוף כמו כל אדם שיורה תוך כדי רכיבה. ועין אחת עצומה, כמנהג היורים, כדי למקד את הפגיעה... מיותר לציין שהמלך נהנה מאד ונתן לצייר את שכרו המושלם...

אתה רואה חבר, שלדעתך יש בו מום. אתה רואה אדם מתנהג בצורה שנראית לך לא ראויה. דע לך, שהכול תלוי איך אתה מצייר את הדברים.  בידך, או יותר נכון בדעתך, היכולת לצייר את המציאות, כך שתראה יפה יותר. חכמינו במשנה קוראים לתכונה זו: "הוי דן את כל האדם לכף זכות". זה אולי קצת קשה, אבל בהחלט אפשרי.

בואו ננסה להיות כאותו צייר שלישי, שלא שינה את המציאות, אלא, לקח אותה והפך אותה ליפה יותר...