יש הרבה אנשים החושבים שהקב"ה אינו מתנהג עמם כראוי. מחשבה מצויה זו עוברת בראשו של אדם כשהדברים אינם "הולכים" כפי שהוא רוצה. למרות מחשבה זו עליו להבין, שכשם שיש לו נכונות לקבל את השוני שבין בני האדם כדבר מובן מאליו, כך עלינו לקבל את העובדה שגורל אדם אחד שונה מגורל משנהו.

כשם שבצבא יש חיילים מסוגים שונים, כולם מאוחדים בציות לפקודות מפקדם, והם מהווים מכונת מלחמה אחת, כך גם הבורא צייד כל אחד מברואיו במרשם מדויק של גורלו. על כולם להיות מאוחדים בשמירת התורה ומצוותיה. בכך תתקיים מטרת הבריאה.

הרבה טועים בהגדרת המילה "מזל". להמון העם נראה כי הוא דבר הנופל ללא יד מכוונת, ללא סיבה וללא תכלית, כמו גלגל הרולטה. אך אין הדבר כן. מזל הוא קבוצת כוכבים המייצגת הנהגה מסוימת מהנהגות הבורא.

לכל כוכב שם משלו המסמן את תפקידו ואת כוח שליטתו הייחודי בעולם התחתון, כפי שנאמר: "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא" (תהילים קמ"ז, ד'). לצדק -  כוח צדק ויושר, למאדים - כוח דם וחרב ועוד ועוד.

חשוב לזכור, מעל כל המערכת המתוחכמת הזו עומד הקב"ה - הוא המפעיל אותה והוא המכוון את דרכה.

מערכת המזלות מהווה מכשיר שבאמצעותו מנהיג הבורא את עולמו, משלם שכר טוב וגם מעניש. לדוגמה, אם רצונו של הבורא שיציפו מי הים את היבשה, הוא יעשה זאת באמצעות הממונים על מערכת הכוכבים. לאחר שייעשה רצונו, ישוב הכול לקדמותו.

הכוכבים ומשפטיהם הם חלק חיצוני של המערכת. שורשיה נעוצים בעולמות רוחניים של מלאכים המפעילים אותה. מערכת זו קרויה אסטרולוגיה.

המידע השופע מן הכוכבים הינו רלוונטי רק לעיתו ולשעתו. ברצון הבורא מאבדת תמונת הכוכבים את הרלוונטיות שלה ולא ניתן להסיק ממנה דבר. לכן, ההסתמכות עליה בענייני ההווה, וכל שכן הסקת מסקנות עתידיות, היא הליכה אחר מקור לא בטוח. על כך נאמר: "מפר אותות בדים" (ישעיה מ"ד, כ"ד) - אלו הם החוזים בכוכבים, שנקראים כך מפני שהרבה פעמים הם מכזבים.

האסטרולוג רואה רק קטע קטן ממערך ההנהגה שבו חוברים יחדיו נתונים רבים, שהם פונקציונאליים לעובדות ספציפיות ורלוונטיות, אם בכלל, ורק בזמן אמת.

למעשה, הנהגה זו בכללותה שמורה רק לאומות העולם. כל מזל משפיע על קבוצת אומות מסוימת. חכמינו קבעו (שבת קנ"ו, א'): "אין מזל לישראל". עם ישראל אינו מקבל השפעה ממרום באמצעות אותם כללים והנהגות המיוצגים בטבע ובכוכבים. הקב"ה מתנהג עמנו בהנהגה על טבעית ובהשגחה פרטית, בהיותנו מקבלי תורתו. וזהו מה שאמרו (אבות ו', ב'): "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". העוסק בתורה הוא בן חורין מהשפעת המזלות ובידו לשנות את מצבו.

*

מצויים שני סוגי מזל. את האחד ניתן לשנות, בעוד את השני לא ניתן לשנות. ההבדל בין שני סוגי המזל תלוי בסיבה הגורמת למזל הרע לבוא.

הסיבה הראשונה היא עונש על חטאים. הקב"ה, ברוב חסדו, מאפשר לנשמה שחטאה והגיעה לעולם הבא כשאינה מתוקנת, לרדת שוב לעולמנו, בגוף חדש, כדי לתקן את חטאיה.

לצורך תיקון הנשמה, קובע לה ה' בגלגולה החדש גורל של ייסורים, שבכוחם לטהר מחטאים. כשזאת היא סיבת המזל, יש ביכולת האדם לשנותו באמצעות תשובה המטהרת את האדם מן החטא. גם זכות גדולה בכוחה להציל מן הפורענות. במקרה זה, הייסורים אינם מטרה כשלעצמם, אלא הם מהווים אמצעי לתיקון החטא. משום כך, ברגע שהאדם נטהר מחטאיו, מסתלקים הייסורים כלא היו.

שמואל, אחד מחכמי התלמוד, ישב יחד עם אבלט, חכם נכרי וחוזה בכוכבים. חלפו על פניהם מספר אנשים שהלכו אל האגם. אמר אבלט לשמואל:

"הרואה אתה?! אדם זה לא ישוב. נחש יכיש אותו והוא ימות".

ענה לו שמואל: "אם יהודי הוא, ילך ואף ישוב".

ואכן, חזר האיש בריא ושלם מן האגם. קם אבלט ופתח את אגודת קני האגם שבידי האיש, וגילה שם נחש מת, מבותר לשניים. הנחש נפגע בשעת חיתוך הקנים.

שאל שמואל את האיש: "איזה מעשה טוב עשית, שבזכותו זכית להינצל?"

"הנוהג בחבורתנו", השיב האיש, "שבכל יום, אחד מבני החבורה אוסף מכולם את המזון שברשותם לקופה משותפת. בשעת הסעודה בצוותא, כולם מתחלקים בשווה. היום הבחנתי באחד מבני החבורה שלא הביא את מנת האוכל מביתו. כאשר עבר הגובה, נתתי את מנת האוכל שלי כאילו היא שלו. ובזמן החלוקה – לא אכלתי".

הכריז שמואל: "צדקה תציל ממוות" (שבת קנ"ו).

אם נבדוק סיפור זה, נבחין שלמרות שהיתה אמת בתחזית הצופה בכוכבים, אין האדם כפוף לה, ובידו לשנותה. מעשה החסד שעשה, הוא שהפר את "נבואת" האסטרולוג. שכן, אף אם היה בדבריו קורטוב אמת, בוודאי לא שיקפו את כל האמת. את העתיד קובע האדם במו ידיו, חרף הכוחות הפעילים ביקום, ובוודאי חרף אמונות ההבל הממלאות את חלל העולם.

אולם לעתים, המזל הרע הפוקד את האדם אינו בא כתוצאה מחטאים, אלא הקב"ה, מסיבות שונות, קובע שאדם מסוים יסבול ייסורים קשים. הם מכונים: "ניסיון הסבל". סיבות נעלמות אלו הן אפוא הסיבה האמיתית למזל הרע.

מכיוון שמידת הדין אינה יכולה לשלוט על אדם שהוא נקי לחלוטין מחטאים, משום כך משתמש האלוקים בחטא כלשהו שעשה האדם, כדי לאפשר למידת הדין לשלוט עליו.

נסביר את הדברים ביתר פירוט:

תכלית ירידתו של האדם לעולם, היא לממש את התפקיד הרוחני שהוטל על נשמתו. לכל אדם נקבע תפקיד ייחודי, בהתאם לסוג נשמתו ואיכותה. כל נשמה הינה שונה וייחודית, ולכן, גם תפקידו הרוחני של כל אדם שונה משל חברו. כל אדם יורד לעולם עם "תפקיד רוחני" ייחודי ומסלול ניסיונות וקשיים השונה ממסלול חבריו.

אם נתבונן מעט, נבחין שאכן לכל אדם יש תכונות אופי שונות ואף ניסיונות ייחודיים. יש אדם כעסן, ולעומתו, חברו רגוע ושליו. כך גם מצויים בעלי לב טוב לעומת בעלי לב רע. יש אדם שסיפורי לשון הרע גורמים לו הנאה מרובה, ובעיקר תחושת עליונות מדומה. לעומתו, חברו כלל אינו מבין הנאה יוצאת דופן זו. דוגמאות אלו אינן קשורות לתכונות בלבד, אלא גם לחינוך וליראת השמים של המתמודד.

גם המצבים השונים המלווים את האדם, כדוגמת מצבי עוני או עושר, מתאפיינים בסוגי ניסיונות שונים. לדוגמה, ניסיונותיו של אדם חולה ומיוסר שונים מאד מאלו של הבריא והשליו, ששגרת חייו אינה מופרעת מדי רגע על ידי כאב חריף.

התפקיד הרוחני שנקבע לנשמה מסוימת הוא התמודדות ב"תנאי שטח" קשים ומלאי מכשולים. תפקיד רוחני זה אינו קשור כלל לחטאים או לעונש. כאשר זו היא סיבת מזל הייסורים - כמעט אין ניתן לשנותו באמצעות זכויות ותפילה.

לנו, בני האדם, אין כל ידיעה או מושג מדוע על פלוני נקבע שתפקידו הרוחני וניסיונותיו יהיו התמודדות מול עוני ומחסור, ולעומתו אחר, יתמודד עם ניסיונות של עושר והצלחה.

חשוב לציין שאותם שהתנסו בניסיון הייסורים, יקבלו שכר בעולם הבא, לא רק על מעשיהם הטובים, אלא אף על הייסורים שסבלו.