אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשנוצר צורך בינלאומי למצוא פתרון לשרידי האימפריה העותומאנית, כל עם כבוש קיבל את אדמתו. לא היה ספק למי שייכות מצרים, פרס, סוריה ועיראק. פלשתינה לא היתה שייכת לאף אחד. הבריטים והצרפתים, שניצחו במלחמה, חילקו קו רוחב דמיוני לאורך נהר הליטאני. הם נתנו את החלק הצפוני לצרפתים ואת הדרומי לבריטניה, כמנדט. לא היתה ישות פלשתינית כלשהי שהמדינה היתה שייכת לה.

לאחר כשלושים שנה, ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם להקמת מדינת ישראל זכתה לרוב, למרות ששלושה ימים לפני ההצבעה היה רוב נגדה. באותם שלושה ימים קרה מהפך, כשמדינות דרום אמריקה, שרובן היו נגד, הצביעו בעד! גם סטאלין, שרדף יהודים ושנא את הציונות באופן חולני, דווקא באותה הצבעה הצביע בעד ההחלטה יחד עם כל הגוש הקומוניסטי. מגמה זו היא שהכריעה את הכף! היה זה מהפך שהדעת מתקשה להבין.

יחסי הכוחות במלחמת השחרור היו מגוחכים. הם מזכירים את המערכה בין דוד לגלית. לצבאות ערב היו 150 תותחים מול 5 שלנו, 32 מטוסי קרב מול שניים שלנו, 200 שריוניות עם תותח ולנו לא היה אף כלי כזה...

אין פלא שעזאם פאשה, שהיה מזכיר הליגה הערבית, אמר ב-15 במאי 1948 בעיצומם של הקרבות: "זו תהיה מלחמת השמדה, אירוע רב מימדים שישווה לטבח המונגולי ולהרס שזרעו הצלבנים". כיצד קרה שאוכלוסיה המונה פחות מ-700 אלף איש, שזה עתה יצאו ממוראות מלחמת העולם השניה, הביסה את הכוחות המאוחדים של שש מדינות ערב...

על פי כל הגיון כל מה שנעשה בתש"ח הוא בגדר הבלתי אפשרי.

ב-30 למאי 67 התאחדו הערבים למלחמה נגד ישראל. נחתמו הסכמים צבאיים סודיים, ובו ביום הכריז נאצר: "צבאות מצרים, סוריה, ירדן ולבנון חונים סביב גבולות ישראל. מאחוריהם עומדת האומה הערבית כולה, ובעיקר ידידנו האלג'ירים, הסודנים, העירקים, הכוויתים והסעודים".

המטרה המוצהרת שלו היתה לזרוק את היהודים לים. סדר הגודל של צבא מצרים היה מפחיד. מיטב הנשק הסובייטי שכלל גם משחתות, צוללות, שולות מוקשים וספינות טורפדו היו בידו. ב-17 במאי דרש נאצר את פינוי חיילי האו"ם מסיני ומעזה. ב-22 במאי הושלם הפינוי, ונאצר הכניס 130 אלף חיילים בשבע דיביזיות, חלקן משוריינות, לגבול ישראל. ב-22.5 סגר נאצר את מיצרי טיראן, ובכך סגר את ברז הדלק של המדינה. כל הנפט של ישראל הגיע מאיראן דרך המפרץ הפרסי ומפרץ אילת. סגירת המיצרים פירושה שאין דלק לצבא, לא לחברת החשמל ולא לתעשיה. זוהי הכרזת מלחמה בצורה הכי ברורה שתתכן.

נשיא צרפת שארל דה גול הכריז על אמברגו על כל הצדדים הלוחמים. כל הנשק שלנו היה צרפתי, בעוד שהנשק של הערבים היה סובייטי וצ'כי, כך שהכרזה זו נגעה ישירות רק לנו. 50 מטוסי מיראז' ששילמנו עליהם, לא סופקו. הסט"ילים המפורסמים עוכבו בשטרסבורג כמעט שנתיים, עד שנחטפו על ידי חיל הים במבצע נועז. בערב המלחמה היינו בלי חלקי חילוף למטוסים, שכולם היו צרפתיים. היחסים עם ארצות הברית היו צוננים, וגם מדינות אפריקה ומדינות הגוש הקומוניסטי ניתקו את יחסיהן עם ישראל.

באותם ימים חפרו ברוב הבתים והחצרות שוחות. נחפרו גם בורות עמוקים ורחבים כדי שישמשו כקברי אחים המוניים! היתה ההערכה שיהיו עשרות אלפי הרוגים.

ב-28 למאי, ראש הממשלה נשא נאום, שהיה אמור להרים את המוראל הלאומי, אך למרבה הצער הוא התחיל לגמגם. אנשים ששמעו את הדברים הרגישו פתאום שהגיטו לא נשאר באירופה, אלא הגיע אלינו ואין לנו לאן ללכת.

ב-5 ביוני בבוקר, במבצע מתואם בדייקנות, המריאו בשעה 07:45 מאות מטוסי חיל האויר לגיחות הפצצה ויירוט במצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק. היה זה מבצע הימור כביר. לו המטוסים היו מתגלים ונפגעים, אין לשער את גודל האסון, כי מדינת ישראל היתה נשארת בלי מטריה אוירית!

כל הרדארים מתוצרת בריה"מ שהופעלו על ידי הרוסים פעלו, ובתנאים אלו היה זה הימור מסוכן. למעשה, הפגיעות של חיל האויר היו מעל למשוער ומעבר לכל דמיון. תוך 3 שעות הושמד השלד העיקרי של חילות האויר של מצרים וסוריה, 350 מטוסים נפגעו. גם מסלולי ההמראה הושחתו, כך שגם מטוסים שהמריאו התרסקו, כי לא היה להם היכן לנחות. בכך הושגה עליונות אוירית מוחלטת, שיצרה חופש פעולה לכוחות הקרקע, ובסופו של דבר הכריעה את המלחמה.

למצרים הושמדו 69 מפציצים, 185 מטוסי קרב ו-32 מסוקים ומטוסי תובלה. לירדן 20 מטוסים, לסוריה 52 ולעירק 9, וכל זה בפרק זמן קצר ביותר.

ביום 28.6 בנאומו לאומה אמר הרמטכ"ל יצחק רבין כי "הטייסים פגעו במטוסי האויב במידה כזו של דייקנות, עד שאין איש בעולם שמבין איך קרה הדבר, מחפשים הסברים בתחומי הנשק הסודי".

רבין בנאומו שם את הדגש על הכוח הרוחני ואמר:

"מעיינות של רגש והתגלות רוחנית נראו אצל הצנחנים שכבשו את הכותל. הם עמדו נשענים עליו ובכו. ההתגלות הרוחנית בשעה זו בהר הבית, אין לה אח ורע בתולדות העמים... עמדנו מעטים מול רבים, מול אויבים שבכוח אנוש קשה וכמעט בלתי אפשרי לנצחם. רק הכוח הרוחני הוא שעמד לנו להמשיך, ללחום ולנצח!".

נאצר, נשיא מצרים, אמר:

"לא יתכן שחיל האויר הישראלי פעל לבדו, כאשר יצא לפגוע ב-19 שדות תעופה בעת ובעונה אחת. היו כאן כוחות גדולים פי שלושה מכוחו של חיל האויר הישראלי, שפעלו באזור. אין זאת כי אם אנגליה וארה"ב לחמו לצד הישראלים!"

נאצר צדק בדבר אחד שהצבא הישראלי לא פעל לבדו... מי שעזר לנו לא היו האמריקאים, הצרפתים או האנגלים, היה זה אותו שותף שהתחייב שיעזור לנו. אותו בן ברית שעזר לנו במשך כל שנות הגלות מאז מתן תורה.

אחרי המלחמה היה אוירת אופוריה שהתורה מזהירה מפניה: "ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ה', י"ז-י"ח). כשאותו לוחם צעיר שניצח, חושב שהוא יכול להסתדר לבדו, ושוכח את 'הנשק הסודי' האמיתי של העזרה משמים, באה התורה ומזכירה לו מי משגיח מן החלונות ומי מציץ מן החרכים.

אחרי המלחמה התחילה תקופה של שכרון חושים ובטחון עצמי. שנמשכה עד מלחמת יום הכיפורים.

חודשיים לפני מלחמת יום הכפורים ראיין עיתון מעריב את אריק שרון שאמר: "ישראל שייכת לדרג המעצמות של צרפת ובריטניה. אין יעד בין בגדד וחרטום, לרבות לוב, שצה"ל לא יכול לכבוש". רבין אמר: "לגולדה יש את קווי ההגנה הטובים ביותר שהיו למלך או לנשיא בתולדות העם היהודי". אותו קו הגנה, קו בר לב של המעוזים, נפל כמעט כולו ב-24 שעות. יומיים לאחר פרוץ המלחמה, הכריז שר הבטחון: "הולך להיות חורבן הבית השלישי".

ביום הכיפורים בשעה 2 פרצה המלחמה. בהתקפה מתואמת בין המצרים לסורים, חצו 5 דיביזיות מצריות את התעלה ושטפו את המעוזים תוך פחות משעה. 3 דיביזיות סוריות נכנסו בסערה למרכז רמת הגולן.

במוצאי יום הכיפורים אמר אלוף במיל' חיים הרצוג בשידור רדיו:

"מולנו בתעלה ניצבים רבע מליון חיילים, אלפיים טנקים ו-1500 קני תותח. יש להם עדיפות מרשימה עלינו. בצפון מרוכזים הסורים, גם להם 1400 טנקים ו-350 מטוסים". לאחר המלחמה הרצוג העריך שיחסי הכוחות היו 1:6 לטובת המצרים. בחזית הסורית הוא נקב בערך של 1:12 לרעתנו. "נס גדול היה לעמנו בכך שהמצרים והסורים נעצרו ביוזמתם בקו מסויים ולא המשיכו פנימה, ובכך איבדו הזדמנות בלתי חוזרת. הם נצמדו במשך שבוע לקו צר לאורך התעלה ולא זזו משם. אין לנו הסבר לכך".

רפאל איתן (רפול) שהיה מפקד אוגדה ברמת הגולן באותם ימים כתב:

"ארבע פעמים היינו על סף שואה במהלך המלחמה. הסורים היו קרובים מאוד להבקעת החזית. רק כחוט השערה הפריד בין תבוסה לנצחון. קומץ הטנקיסטים שלחמו אז בקרבות הבלימה, הצילו את מדינת ישראל".

ב-12 לאוקטובר דיווח קול ישראל על שחיקה של 30 אחוז במטוסים וטנקים, שיש נשק ארטילרי רק לעוד יום לחימה אחד בלבד! באותה שעה גולדה שולחת איגרת מלאת יאוש לניקסון, שבעקבותיה הוא מחליט על שיגור נשק לישראל. הסובייטים מודיעים שאם האמריקאים שולחים נשק, הם שולחים חיילים להגן על ארצות ערב. ואכן, דיביזיית צנחנים מוטסת עלתה על מטוסים בכיוון המזרח התיכון. הנשיא ניקסון לא נרתע, הכריז על כוננות גרעינית, ושלח את שיירת הנשק אלינו.

באותו היום שבו קיבל את האגרת מגולדה, הוא קיבל מכתב נוסף ובו נאמר שמדינות אופ"ק הכריזו על קרטל, והודיעו על העלאת מחיר הנפט. את המכתב הזה הצניע גנרל הייג (שהיה אוהב ישראל) ולא הראה לניקסון! מומחים טוענים שאם ניקסון היה יודע על מכתב זה, הוא לא היה שולח את שיירת הנשק!

ב-14 באוקטובר התחילה התקפה מצרית אדירה, במטרה לכבוש את מיצרי המיתלה והג'ידי. לקחו בה חלק מאות טנקים עם כוח אש עצום. מטוסי חיל האויר לא היו חופשיים לפעול באזור בגלל הטילים המצריים. כל מטוס ישראלי שהתקרב לשם היה סופג פגיעה מטילים אלה.

שרון ביקש רשות לצלוח את התעלה. ברלב, שהיה מפקד הגיזרה, סירב בתוקף. האוגדה של אריק שרון היתה היחידה שלא היתה כתושה, כמו יתר היחידות, ולכן היתה כנראה התנגדות לסכן אותה, מכיוון שהחזית הדרומית היתה תלויה רק בה. אריק שרון שמע את הפקודה שאסרה עליו לפרוץ, והוא כחייל "צייתן" ציווה על חייליו ללכת אחריו ולחצות את התעלה...

במשך 24 שעות המצרים לא ראו מה נעשה מולם. נבנה ראש גשר שעליו עברו אספקה וגייסות. כשהמצרים קלטו מה קורה היה כבר מאוחר מדי. הדבר שינה את פני המערכה.

גשר הדוברות, שהוקם בתושיה יוצאת מן הכלל בלילה של ה-16 לאוקטובר. הצליח להעביר עליו כוחות מתחת לאפם של 50 אלף חיילים מצריים תחת הפגזת תופת בלתי פוסקת. גדודי שריון הצליחו להעביר את המלחמה לשטח האויב, למצרים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים אנשים דיברו על נס כשהתייחסו לצרופי המקרים המופלאים שהיו אז. רובם אולי לא התכוונו שזו היתה אצבע אלוקים, אבל בכל זאת משהו השתנה בתודעה הקולקטיבית של עם ישראל. ואז התחילה תנועת התשובה. בהתחלה היו רק בודדים. היתה לי זכות גדולה לחזור בתשובה שנה לפני המלחמה. אפשר היה אז לספור על יד אחת כמה בעלי תשובה שהיו אז. ואז, ממשהו שהיה בגדר קוריוז, כמו כדור שלג התופעה התחילה להתעצם, והיום אין כמעט משפחה שאין לה קרוב או חבר שעבר את התהליך הקיים למעשה בכל העולם היהודי.

סאדאם חוסיין בנה לעצמו אימפריה עצומה והכריז שהוא רוצה להשמיד את מדינת ישראל. אם הוא היה מארגן קואליציה נגדנו, איש לא היה עוצר בעדו. בשנת 1991 הוא החליט לכבוש את כווית, והתגבשה נגדו קואליציה, שנמנו עליה גם מצרים וסעודיה, בנוסף על מדינות המערב.

נשיא המדינה חיים הרצוג אמר אז: "הרי לנו נס. זכינו ומלאכתנו נעשתה על ידי אחרים. העם היהודי חווה ניסים לאורך כל ההסטוריה, החל מנס המעבר בים סוף ועד עצם היום הזה. גם הפעם זכינו לראות את יד ההשגחה העליונה אשר עמדה לצידנו".

ארה"ב אמרה לנו, אל תירו אף ירייה. אנחנו נהרוס אותו. הם פחדו שהקואליציה תתפורר, כי מדינות ערב לא היו מוכנות להילחם כתף אל כתף עם חיילים ישראליים נגד אחיהם הערביים, ולכן הן התנדבו לעשות לנו את המלחמה... כמו שאמרו חז"ל: "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים".

מה בסך הכל אנחנו רוצים? מקום קטן לחיות בו בשקט ובבטחון, כעם עצמאי בגבולותיו. להרגיש שהמקום שלנו, שכאן לא שופכים את דמנו. הגענו לכאן מנפוצותינו, כשאין כמעט מקום בעולם שאינו ספוג בדם יהודי, אין מקום שבו לא נשמעה צעקה או אנחה של לב יהודי. אך גם את המעט הזה מסרב העולם לתת לנו. רוצים לתקוע בארצנו את דגל אשף ולטאטא אותנו לים. היו כאלה שהאמינו בשלום, אך היום רבים מרגישים שלא הסכם שלום יש, אלא שלום להסכם. שההסכם מנוקב ומרוסס, באותם טילים וגראדים שנורים עלינו פעם בצפון ופעם בדרום יחד עם פעולות חבלה בעיר ובכפר.

במציאות זו קשה לחשוב על חברת ביטוח שתהיה מוכנה לבטח את עם ישראל לנוכח הסיכונים שלפתחנו. אך עובדה היא חברות ביטוח קמות ונופלות בעולם, עמים קמים ונופלים, ועם ישראל עדיין על המפה.

יש לנו תעודת ביטוח אחרת שתוקפה לא פג, תעודת ביטוח שחתום עליה בורא עולם. הפוליסה הזו תורגמה כמעט לכל שפה בעולם, ונמצאת כמעט בכל בית. המסמך כולל את ההסטוריה של עם ישראל וגם חלק שצופה את עתיד העם, זהו ספר התנ"ך.

אויבינו מתחזקים, מתחמשים ומשכללים את כלי נשקם. אבל הקב"ה מציץ מן החרכים ושומר עלינו. רואים כל הזמן את סיפורי הניסים של השמירה עלינו.

הפוליסה שקיבלנו לא מבטיחה לנו גן של שושנים, אבל היא מהווה ברית נצחית עם הקב"ה.

כשעם ישראל שר: "עם ישראל חי" זו לא סתם סיסמה, השרים מתכוונים ש"אתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום!"