בסמינר "ערכים" שנערך באיטליה בעיצומם של ימי האינתיפאדה הקשים, ניגש אלי אחד המשתפים לאחר ההרצאה כשהוא נרגש ביותר:

- "תגיד... מה אני לעשות בשביל יהודים אחים שלי בארץ יזראל?" שאל בעברית רצוצה.

אני שישראלי בן ישראלי אני, התפעלתי מלבו החם ומדאגתו לאחיו היהודים יושבי ארץ ישראל ו... צחקתי.

- "למה ראבינו לצחוק?" שאל אותי נעלב.

- "למה?" עניתי בשאלה משלי, "כי אם הרצל היה שומע אותך הוא היה מתהפך בקברו".

– "אני לא להבין אותך ראבינו יקר", אמר לי בן שיחי.

יצאנו אל שפת האגם שלמרגלות המלון. הבטתי בפניו והתלבטתי האם לשטוח בפניו את משנתה של היהדות החרדית בסוגיית הציונות. בשביל מה לבלבל אותו? מה גם שסביר להניח שהוא לא יסכים עם דברי. למה לא יסכים? כיון שהשקפה אינה ניתנת להקנה בחינוך, היא נגזרת ממנו. היחס של המתבונן אל המציאות הנקלטת בעיניו, מתורגמת מכוח חינוכו ואמונותיו וכדי לשנותה יש לעסוק באמונה ולא בהשקפה. כאשר תשנה את הראשונה תשתנה השניה.

– "תגיד ראבינו, תגיד אל תהיה מפחד להגיד לי", קרא את מחשבותי, ומשקראם בטל טעם ההסתרה והשבתי לו:

"מדינת ישראל הוקמה כדי לשמש בית לאומי, מוגן ובטוח, לעם היהודי היושב בה, ולהגן בעצם קיומה ובכוחה העצמי על יהודי התפוצות. אלא שמה שקורה במציאות הוא ההיפך הגמור. אזרחי מדינת ישראל מתגוררים כיום במקום שהוא המסוכן ביותר ליהודים לחיות בו על פני הגלובוס, ואילו יהודי הגולה, שמדינת ישראל אמורה הייתה להיות להם למשענת, מושמצים בגללה ונרדפים בפעולות אנטישמיות, שסיבתן הסכסוך הישראלי ערבי המתמשך.

אלא שלמרות שביטחונם האישי של אותם יהודים מותנה במצבה של מדינת ישראל, לא הייתי מציע ליהודי התפוצות לסמוך יותר מדי על ידה הארוכה של מדינת היהודים, לכשיזדקקו לה. למה? קראתי את דבריו של ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי שאמר: 'לא מן הנמנע שבעתיד נצטרך לקבל החלטות קשות. מדינת ישראל אינה יכולה לנהוג באחריות מלאה כלפי יהודי העולם, כמו שהיא נוהגת להגן על אזרחיה'''.

במחשבה שניה, נראה לי שהרצל כלל לא מתהפך בקברו ובודאי לא בוכה. למרות כל הסיבות נראה לי שהרצל צוחק למרות שהכול השתבש.

מה השתבש? לדברי הרצל הסיבה המרכזית להקמתה של מדינת ישראל הייתה ונותרה, הקמת בית לאומי שיגן על יושביו, ללא תלות בחסדיהם של חסידי אומות העולם: 'אני חוזר על דברי הראשון: היהודים אשר ירצו ישיגו את מדינתם. הגיעה השעה כי נהיה חופשיים על אדמתנו ושאננים נמות בארץ מולדתנו. חופשתנו תביא חופש לכל העמים, בעשרנו יתעשרו ובגדולתנו יגדלו אף הם'".

החזון ושברו

האם הביאה חופשתנו חופש גם לשאר עמי האזור? האם אנו חופשיים על אדמתנו? האם מכירים אזרחי ישראל את המונח "שאננים"? ועל עושר שמענו? נו טוב חברים, על עושר אפשר כמובן לקרוא בספרי האגדות. מדינת ישראל יונקת את קיומה מסיוען הכלכלי של מדינות זרות. תושביה מעולם לא זכו לשאננות. הפערים בין עשירים לעניים במדינת ישראל הינם מן הגדולים בעולם. אם אינכם מאמינים לכו לארגון O.E.C.D. או שאלו את "מסעודה מנהריה". היא תספר לכם. היא כנראה לא תצחק, שכן אין היא מכירה את הרצל ואף לא את ספרו "מדינת היהודים". היא מכירה רק את מדינת ישראל ולא את "מדינת היהודים".

למרות שאפילו אחד מדברי "נבואתו" לא התגשם, הרצל צוחק. הרצל צוחק למרות שקרא את דבריו הנוקבים של יוסף "טומי" לפיד, שכתב במעריב ב-5.4.91:

"אפשר לומר כי ישראל הצליחה בכל, מלבד המטרה שלמענה הוקמה. ישראל לא הצליחה עדיין להבטיח בטחון ליהודים היושבים בה, בין אם נרצה להודות בכך ובין אם לאו. יהודי חי כיום ביתר בטחון, כמעט בכל מקום בעולם מאשר במדינת ישראל, הן מבחינת בטחונו האישי והן מבחינת בטחונו הקיומי לעתיד הנראה לעין. ישראל, שיש בה הכל מלבד בטחון, היא בסך הכל כשלון".

אך למרות ביטויים חריפים אלו, של מי שהיה שר בכיר בממשלת החלומות, הרצל, במקום לבכות... ניחשתם נכון, הוא צוחק.

אחת הסיסמאות המרכזיות בראשית דרכה של התנועה הציונית היתה "עבודה עברית". כיום סיסמה זו היא בבחינת "לעג לרש". את מדינת ישראל מציפים מאות אלפי עובדים זרים. הסיסמה "ההיא" הוחלפה מ"עבודה עברית" ל"עבודה תאילנדית, סינית, בורמזית, ניגרית, סודנית, רומנית, טורקית, פיליפינית". הסיסמה הזו אמנם ארוכה יותר, אבל היא הרבה יותר מדויקת. למרות שמול עובדים אלו ניצבים כ-300.000 מובטלים, עבריים שצועקים "לחם עבודה", הרצל לא בוכה. הרצל... מתפקע מצחוק.

מדינת ישראל מונה כיום כ-6.000.000 יהודים, בלי עין הרע כמובן. הם מהווים פחות ממחצית מבני העם היהודי. רוב רובו של העם היהודי שבתפוצות, אינו חושב כלל לעלות למדינת היהודים, שהוקמה עבורו. גם כרבע ממי שכבר נולדו כאן, בחרו מרצון בתואר הרביני המפוקפק: "נפולת של נמושות", והפכו ליורדים מרצון. זהו, אתם מוכרחים להודות, כשלון ציוני ממדרגה ראשונה. הכישלון יתעצם יותר אם נוסיף למדורה את מספר היורדים הפוטנציאליים שסורבה בקשתם להגר לארצות הברית או קנדה.

למרות שכמעט כל אזרח ישראלי, שיש לו קשר כלשהו למדינה אירופית קיקיונית רץ לשגרירות כדי "לזכות" באזרחותה המיוחלת, וזאת, למרות שמדינה זו לא הצילה את הוריו כשהיו זקוקים לה, הרצל... צוחק.

הוא צוחק למרות נתוני סקר שנערך על ידי הוועד היהודי האמריקני ושהתפרסמו בחוברת "ישראל ותהליך השלום" בשנת 1995. בסקר זה ענו כארבעים אחוז מהיהודים הרפורמים בארה"ב כי "במקרה שמדינת ישראל תושמד, הם לא ירגישו שאירעה להם אחת הטרגדיות האישיות הגדולות בחייהם".

למרות שלדברי ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי רק כ-10 אחוז מיהודי ארה"ב, בקרו בישראל, למרות כל זאת אני עדיין חושב ששפתיו של חוזה המדינה הציונית דובבות בקבר כשחיוך גדול מרוח על פניו.

ציונות בלי מסכות

למרות שכל הנתונים המעטים הללו מהווים סטירת לחי לתנועה הציונית ולערכיה, למרות זאת הוא צוחק. מדוע? את התשובה מספק הסופר חיים הזז, במחזהו "הדרשה":

"אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה. כשאדם אינו יכול להיות יהודי, הוא נעשה ציוני... הציונות מתחילה ממקום שתש כוחו של העם. עדיין לא נאמר דבר על מהותה של הציונות. היא הרבה יותר עמוקה והרבה יותר הרת תוצאות עצומות וגורליות, ממה שנראה לעין. דבר אחד ברור, הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה. היא ההיפך ממה שהיה, היא הסוף. קומץ האנשים שבראשה הם גרעין של עם אחר, בבקשה לשים לב: לא חדש ולא מחודש, אלא אחר. מי שאינו סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו. על כל פנים זו יהדות אחרת. אם רוצים אתם דוקא לרמות את עצמכם ולשמור דוקא על השם הזה, דעו כי היא לא אותה יהדות שהיתה שני אלפי שנה, היא אינו המשך, היא אחרת, מיוחדת לעצמה, היא כמעט עניין לא יהודי, בהחלט לא יהודי".

ובכן חברים... נעים להכיר... ציונות אמיתית במיטבה ובמלוא הדרה, ללא כיסוי של שיעורי אזרחות וללא עטיפות מתחסדות. איך אומר הזז "אחרת". שמעתם אחים שלי? - "לא יהודית" – לא דתית – לא מסורתית – לא לאומית דתית – לא ולא – היא פשוט "אחרת", נקודה.

אם זוהי הציונות האמיתית, אותה הגה במוחו החוזה, אין שום ספק שהוא צוחק. למה? פשוט מאוד כי לפחות בכך ניתן לומר שהוא הצליח. אם 60 אחוז מילדי ישראל לא יודעים לומר את פסוק "שמע ישראל", שאתו צעדו אבותינו אל מותם רק לפני שנות דור. אם לשאלה מה זו "הלכה" ענו למעלה מ-50 אחוז כי זהו גשר בתל אביב, אם בהרצאה לנערי צופים בסביון, אמרו לי הנערים כי הם לא "יהודים" אלא ישראלים, אזי הציונות הצליחה לעשות לנו, מה שלא הצליחו לעשות לעם ישראל שונאינו האכזריים ביותר לאורך כל תקופת גלותו. לכן, אני מניח שהרצל צוחק. הוא צוחק כיון שהציונות לא מתה, למרות גילה. אם ציונות היא משהו "אחר", ואם אבדן הזהות היהודית היא ציונות הציונות כמעט הצליחה שהרי הציונות היא "אחרת".

אני מגזים, נכון? ממש לא. ראשי הציונות ראו במימסד הרבני האורתודוקסי איום. לא משום שהוא מסכן את שלטונם, אלא משום שהוא מהווה את החוליה המקשרת בין העם למורשתו. הם ידעו שכל זמן שהיהודי הפשוט יוותר נאמן למורשתו, לא תיפתר "שאלת היהודים" כפי שהיטיב להגדיר זאת המשורר דוד שמעוני:

אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב

וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,

כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לָקָו..."

וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."

"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!

לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,

וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן

הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ הָאָב,

כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶל הַדּוֹר,

דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר?

תהליך החילון והשמד הרוחני של יהדות המזרח עם קום המדינה, לא היה מקרי, כפי שמנסים לטעון כמה מיפי הנפש, אלא מעשה מכוון שתאם את הרעיון הציוני המזוקק ביותר.

החרדים ויום העצמאות

זהו סוד הקונפליקט החרדי ביחס למדינת ישראל. יש להבהיר כי עצם הרעיון של הקמת מדינה יהודית, אינו מנוגד בהכרח להשקפה התורנית, אלא ששורשה של מדינה יהודית זו, בה אנו חיים, אינו כה תמים והוא נועד ביסודו ע"פ חיים הזז להזיז ו"לחסל" את המסורת היהודית, להחליף אותה במשהו "אחר", לסלק את "וזכרת את ה' אלוקיך" ולקבע במסמרות את "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". בכך לבנות יהודי "חדש" ו"אחר", על חורבותיה של היהדות האותנטית. לאור זאת, תודו חברים... יהיה מעט קשה ליהודי חרדי להזדהות עם רעיון הציונות. ואם כן, כיצד ישכנו יחדיו מהרסי היהדות ובוניה?

מצד שני לא נוכל להתכחש לעובדה כי מדינת ישראל הינה מחזיקת התורה הגדולה ביותר בעולם היהודי - מאז ומעולם! מדינת ישראל תומכת בישיבות רבות ובמאות "כוללים" וגני ילדים, היא מקימה אלפי בתי כנסת ומקוואות. אולי חובת הכרת טובה יש כאן?... שהרי מדינת ישראל הינה המקום היחיד בעולם בו נפתחים שידורי הרדיו הממלכתי בתפילת "שמע ישראל", למרות כל דברי הרהב הנאמרים לאחריה. היא גם המקום היחיד בעולם בו אפשר לאכול כשר בכל מקום... טוב... כמעט... וכן, כן, היא גם המקום היחיד בעולם בו אפשר להסתובב עם כיפה על הראש בלי לספוג מילות גנאי... טוב... גם כמעט.

אתם מבינים חברים?... מצד אחד היא "אחרת", ומצד שני לא. מצד אחד יהודית מצד שני דמוקרטית. גם חילונית וגם חרדית, כמין יצור כלאיים. מצד אחד מתגאים בכוחו של טנק המרכבה, ומצד שני לפני שיוצאים עימו למלחמה קורא מפקדו ברשת הקשר את "תפילת הדרך". זהו סוד הקונפליקט עימו מתמודד החרדי ביום העצמאות.