בכפר פשטה השמועה כי הגיע איש מן העיר הגדולה. התאספו בני הכפר וביקשו לשמוע מה חדש בעולם הגדול. עמד האיש ותאר את אחד הפלאים החדשים והמיוחדים ששמו 'רכבת'.

"הרכבת", סיפר בן העיר, "היא עגלת ברזל ענקית, שאליה מחוברות עשרות עגלות ברזל נוספות. לאחר שהדלתות נסגרות והנוסעים יושבים במקומותיהם, נשמעת צפירה ארוכה, ועגלת הברזל נעה במהירות אדירה על גבי פסים. וכל זאת ללא סוסים".

בני הכפר הביטו בו בתימהון. עגלת ברזל כבדה השועטת ללא סוסים? מי שמע על דבר מעין זה? היו כאלה שסרבו להאמין לדבריו של בן העיר, והיו כאלה שהאמינו וחלמו לנסוע בעגלה כזו...

אחד מבני הכפר החליט כי הוא יעשה הכל כדי להגשים את החלום הזה. בלי לומר לאיש דבר וחצי דבר על תוכניותיו, החל בתכנית חסכון ארוכת טווח. את הפרוטות שחסך החביא בפינה, בחצר הבית.

השנים חלפו, ובארגז שבחצר הצטבר סכום נכבד. החלום עמד להתגשם. נפרד האיש ממשפחתו הקרובה, נפרד גם מידידיו, התיישב על הסוס ויצא העירה.

כשהגיע לעיר הגדולה, קשר את סוסו אל אחד העמודים בחניון הסוסים וניגש לתחנת הרכבת. סדרן מעונב מפנה אותו לתור המשתרך מול אשנב הכרטיסים.

"איזה כרטיס תרצה לרכוש?" שאל הקופאי. הכפרי לא הכיר את ההבדלים והשיב: "מה השאלה? תן לי כרטיס טוב!" הקופאי שלף כרטיס מוזהב שבו מוטבעות המילים: מחלקה ראשונה". "ארבעים וחמישה רובלים!" זהו המחיר.

לאחר שנפרד מרוב הסכום שבאמתחתו, ניגש הכפרי להמתין לרכבת האמורה להיכנס לרציף בכל רגע. התבונן סביבו וניסה להתמקם בתוך אחת הקבוצות. מבט מהיר הבהיר לו את החלוקה הבאה: בקבוצה הראשונה נראו אנשים מעונבים בחליפות יקרות, בקבוצה השניה אנשים בחליפות ללא עניבות. ובקבוצה השלישית אנשים ללא חליפות וללא עניבות.

בפאתי התחנה מצא קבוצה המדברת אל לבו. אנשים עמוסי סלים שראשי כרוב וכרבולות תרנגולים מציצים מתוכם, אנשים כלבבו, בעלי מראה כפרי. הצטרף לקלחת אנשי הכפר והמתין לרכבת. לפתע נשמע רעש אדיר. הכפרי הביט בתדהמה בפלא הגדול. הדלתות נפתחו וקבוצת הכפריים נדחקה פנימה. דחיפות, צעקות, מרפקים. גם הכפרי הצטרף לחגיגה - דחף, פילס דרך אל הקרון פנימה, שם תפס קצה מושב עץ והמתין לרכבת שתתחיל במסעה.

הצפירה נשמעה, והפלא מתרחש. הרכבת נעה על פסי הברזל, והוא מתענג: "האח, חוויה שכזו, שווה כל גרוש". עצם את עיניו, כשהוא מתנועע בקצב הרכבת, פקח את עיניו ונהנה מהנוף המתחלף ביעף.

"נא להכין כרטיסים לביקורת" - ניתק אותו מחלומותיו קול גס מהקרון הסמוך . ולפתע - מהומה סביבו: האנשים שעד עתה ישבו נינוחים ורגועים או שקועים בשינה, החלו לנוע לכל עבר. איכרים עבי בשר נדחפו אל מתחת לספסל יחד עם תרנגולות מקרקרות ושאר ירקות. הוא לא מבין מה מתרחש, 'אך אם אלו הם כללי המשחק', אמר לעצמו, 'נשחק לפי הכללים'. נשכב גם הוא תחת אחד הספסלים בפישוט ידיים ורגלים והתבונן.

הכרטיסן נכנס אל הקרון ונתקל בזוג רגליים מציצות מתחת לספסל, משך בקצה רגלו וגרר את מיודענו הכפרי ההמום. "גנב שכמותך", קרא הכרטיסן, "היכן הכרטיס?"

האיש הוציא מכיס חולצתו כרטיס מוזהב, "מחלקה ראשונה", והכרטיסן לא ידע אם לצחוק או לבכות.

"טיפש שכמותך", קרא הכרטיסן, "יש לך מקום מכובד במחלקה הראשונה על כורסה נוחה ובשירות אישי, ואתה נדחף כאן ברפש מתחת לספסל?!"

*           *           *

תורת ישראל מקפלת בתוכה את חכמות העולם כולו, ממנה ינקו כל העמים והדתות, ואל לנו לרעות בשדות זרים.