אחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביקשה להזמין את מיודעינו, פרופ' לוי, להשתתף בכנס בינלאומי על בעיית האפנדיציט ופתרונה. הרפואה עומדת חסרת אונים מול שאלת האפנדיציט (המעי העיוור), האיבר המתפרץ לו מדי פעם בדלקתיות מכאיבה ומצריך כריתה. הרופאים מתקשים לדעת מהו תפקידו של 'תוספתן' זה בגוף האדם. דומה, שסוד זה נעלם מהשגת בני תמותה.

אמנם זמנו של פרופ' לוי יקר (תרתי משמע), אך מה לא יעשה הסב כדי להחכים את נכדיו? כמי שהעמיד צאצאים רבים בתורת הרפואה, ראה חובה לעצמו להשתתף ב'כינוס טפשים' זה, כפי שכינה אותו, ולו רק כדי להחכים במעט את אותם 'יודעי כל'. וכך מצא את עצמו מניח את ההזמנה המרגיזה בתא המכתבים לטיפול מיידי, כשהוא מציין כי ברצונו לשאת דברים דווקא בסיומו של הכנס ה'מחכים'.

שלט מאיר עיניים קיבל את פניהם של מיטב הפרופסורים והרופאים מכל רחבי העולם: "כנס רופאים בינלאומי לפתרון שאלת האפנדיציט".

סדרת ההרצאות נפתחה בסקירה מקיפה על תולדות דלקת התוספתן והטיפול בה מאז שבועת היפוקראטס. מיליוני חולים נותחו ברחבי העולם, והרפואה עודנה עומדת חסרת אונים מול שאלת המילניום: "מהו תפקידו של האפנדיציט בגוף האדם?"

בזה אחר זה ניגשו טובי הפרופסורים אל דוכן ההרצאות, כשהם מנסים להציג תיאוריות רבות על תפקידו של איבר זה. מחקרים 'מבוססים' בידיהם, וכל אחד מנפנף במסמכיו ומצהיר: "זהו הכיוון! כאן טמון הפתרון! אמנם יש להשקיע זמן וכסף רב במחקר, אך זהו הכיוון". ככל שנוקפות השעות, כן מתרבות התיאוריות. דומה כי הספק, המבוכה והבלבול רק נוספו לערפל הכללי הקשור בנושא.

בהפסקות העדיפו המשתתפים לדון בבעיות רפואיות אחרות, כשהם מתעדכנים בתרופות חדשניות ובמחקרים עדכניים. נראה כי הציבור התייאש מלקבל תשובה לשאלת השאלות - תפקידו של האפנדיציט בגוף האדם.

הדיונים הכלליים הוכיחו למארגנים כי הכינוס נידון לכישלון חרוץ. מכאן לא תצמח תשובה לענין שלשמו התכנסו. בלב כבד תלו תקווה בנאום הסיכום של פרופ' לוי הנערץ.

בצעדים שקולים עלה הפרופסור אל דוכן הנאומים, כחכח בגרונו פעם או פעמיים ופתח את דבריו: "משתתפים יקרים, ראיתיכם במיטב כשרונותיכם, מנסים לפתור חידה קשה, לחתור לעומק ולגלות את הסוד. אולם... טעיתם בנקודת המוצא! יצאתם כולכם ללא יוצא מן הכלל מנקודת המוצא, כי כשם שלכל איבר בגוף ניתן תפקיד מוגדר, כך גם למעי העיוור (אפנדיציט) תפקיד מוגדר, אלא שאנחנו טרם גילינו אותו. ואני כאן, מעל בימה זו, רוצה לגלות באזניכם את הסוד, לבל תשגו באשליות. הסכיתו ושמעו..."

האוזניים כולן היו כרויות לשמוע, ניתן היה לנסר את המתח בחלל בסכין ניתוחים. פרופ' לוי ממשיך וזורק לחלל את התשובה: "ואני אומר לכם, משתתפים יקרים, התשובה הפשוטה היא – האפנדיציט נוצר ב-מ-ק-ר-ה!"

תדהמה! הקהל נותר המום. מה קרה לו לפרופסור הדגול, האומנם נשתבשה דעתו עליו?

פרופסור לוי לא הניח לקהל לעסוק זמן מיותר בשאלת הסניליות שלו, ופנה ישירות אל הקהל: "מה לכם נדהמים? מדוע אינכם מסוגלים להסכים לקביעה הפשוטה כי האפנדיציט נוצר ב-מ-ק-ר-ה? מדוע נוהגים אתם איפה ואיפה? האם לדעתכם, לא נוצר העולם כולו במקרה??? אם האמנתם במקריות העולם, מדוע לא תאמינו כי גם האפנדיציט נוצר במקרה?"

הפרופסור הישיש זעק לתוך המיקרופון כשהוא רועד כולו: "אין דבר בעולם הנוצר במקרה, לא האפנדיציט, ולא העולם. יש יד מכוונת, משגיחה ובוחנת. בינו נא זאת! הנכם עומדים מול מקורות חכמה בלתי נידלים, מול בורא שעדיין לא גילה לנו הכל! מעט ענווה לנוכח העובדה שלא פתרתם אפילו את סוד הנזלת... תסייע לכם להמשיך את מחקריכם ולהגיע לנקודת האמת!"

*           *           *