משאך התיישבו שני האחים לשבעת ימי האבלות לאחר פטירתו של האב, הם ידעו שלעולם לא יחזרו הדברים להיות כפי שהיו עד עתה. אמנם תמיד הם הסתדרו ביניהם, ואפילו נחשבו לאחים הדואגים זה לזה, אך מאז שהלך האב לבלי שוב, והירושה נכנסה לתמונה, הפכה האווירה לעכורה...

הכסף המופקד בבנק, הבית והחווה הגדולה - כל אלו הצליחו לדחוק את האהבה ששכנה בלבם משכבר הימים.

כשקמו מה"שבעה" והחיים חזרו לשיגרה, לא התפלא איש לשמוע שהאחים מחליפים ביניהם מהלומות מילוליות. אנשים שניסו להתערב ולנסות להשכין שלום, מצאו את עצמם מהר מאד כצד במריבה. וכך הלכה האש ולובתה מיום ליום.

החווה הפכה לשתי חוות נפרדות. שטחן הוערך על ידי שמאים, כך שאיש לא יוכל לטעון כי קיבל פחות מאחיו.

אחד האחים הגדיל לעשות והביא דחפור שחפר תעלה עמוקה שתפריד בין שתי החוות. "איני רוצה כל קשר עם האח השכן!" הכריז.

ימים ספורים לאחר חפירת התעלה נכנסה לכפר משאית גדולה עמוסת קרשים  וחנתה במרכז הכפר. אחד האחים הבחין במשאית על תכולתה, הוא ניגש אל בעל המשאית  ושאל אותו האם הוא פנוי לעבודה. כשהשיב האיש בחיוב, הוביל אותו האח לתעלה שבין שתי החוות, הצביע אל חוות האח השכן ואמר: "איני יכול לסבול אותו, נמאס לי לראות את החווה שלו. בבקשה ממך, בנה חומה גבוהה כדי שלא אראה אותו יותר..."

האיש הנהן בראשו כמבין את אשר מסתתר מאחורי הבקשה, והם סיכמו לשוב ולהיפגש בערב עם תום יום העבודה.

העבודה היתה קשה, אולם ככל שהתקדמה העבודה, הפך האיש להיות שמח יותר. קופסת המסמרים כמעט התרוקנה, הוא בנה משהו חזק, יציב, שלא יתמוטט בקלות...

בסיומו של היום, כשחזר בעל הבית לראות את החומה שנבנתה, גילה לתדהמתו שהוא עומד על סיפו של גשר ורואה את אחיו שמעבר לתעלה ניצב גם הוא ליד גשר רחב וחזק, שאפשר לעבור עליו בבטחה ולצלוח את התעלה. האח אמנם צלח את התעלה וניגש אל אחיו מזמין העבודה: "אינני מאמין, אחי, בנית גשר!!! אחרי כל מה שהיה בינינו יצרת גשר, הקשר חשוב לך..."

הם נפלו איש על צווארי אחיו בבכי נרגש של חיבור, של  גישור.

"בוא הצטרף אלינו למסיבה", קראו השניים אל האיש שבנה את הגשר.

"אני מצטער, אני ממהר מאוד, עלי לבנות עוד הרבה גשרים..."

*   *   *

בעת מריבה, כאשר הלבבות מתרחקים, למרות הכל, מסוגל כל אחד מהצדדים ליצור קשר, למתוח גשר במקום חומה, להגיע להבנה. גישה זו תמוסס את המחלוקת ותבנה שלום אמיתי.