מכירים את הסמל המשולש שבו שלושה חיצים הנעים סביב עצמם?

סמל זה, שמשמעותו "ניתן למיחזור", מוכר לכל צרכן, ומתנוסס כמעט על כל מוצר שמכבד את עצמו.

זה למעלה משני עשורים, שהמילה "מיחזור" אינה עוד חידוש לשוני שנמצא במילון בלבד. הרעיון של מיחזור פסולת שהיה נשמע כגימיק פרסומי של ה"ירוקים", חדר לתודעת הציבור וצבר אוהדים ברחבי העולם. רוב המדינות המתקדמות כבר שוחות היטב עם הזרם החדש, ונראה שהן אפילו מתחרות ביניהן, מי תצליח ליזום פרויקטים מקוריים יותר לטובת המיחזור.

אין ספק שלא גל נוסטלגיה או שמרנות יתרה הן שעוררו את התנועה. התופעה החדשה יחסית היא תוצאה של הכרח: החיים המודרניים, המהירים, מולידים ייצור הרסני של פסולת בממדי ענק. מול מצבורי האשפה הענקיים וזיהום הסביבה שבא בעקבותיהם, הגיעו מדינות רבות למסקנה שמיחזור הוא התגובה המתבקשת. על ידי המיחזור בתעשיה, מקוות הרשויות לפתור שתי בעיות כאחת: לצמצם את כמויות הפסולת במקורה, וגם להפוך אותה למקור אנרגיה. חלומם של אנשי איכות הסביבה הוא, להגיע לעידן שבו האשפה, תהפך ממטרד 'ריחני' לאוצר זמין של חומרי גלם.

בימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, נעשה הפועל חז"ר, לשימושי במחוזותינו. אנחנו מרבים לשמוע אותו בהקשר לחזרה בתשובה. עובדה זו, מעלה בנו תהייה: האם יש קשר רעיוני בין החזרה בתשובה לבין המיחזור הפופולארי, מלבד הדמיון הלשוני? האם יש ביניהם מן המשותף?

דומה שלא טעינו. אכן, מיחזור וחזרה בתשובה - בני אותה משפחה הם. כאשר אנו מבקשים לשבר את האוזן ולפשט לעצמנו ככל האפשר את התפקיד שלנו בעבודת תשובה, אנו מוצאים כי תשובה גם היא תהליך של חזרה למקור הלא כ"כ מוצלח, ולשפר אותו. בתרגום מילולי-חופשי ניתן לקרוא לה מיחזור, ואולי מיחזור המעשים.

אנחנו מבקשים לחזור, לאן? לנקודת ההתחלה. מצוות התשובה דורשת מאיתנו לשוב כדי לבדוק ולתקן את הדרך אשר הלכנו בה. הגישה היסודית שמשדרת מצוות התשובה אומרת: כדי להתקדם - יש לעשות רוורס, אי אפשר לשאוף לשיפור בלי תיקון הישן, אי אפשר לרוץ אל מטרה בלי עצירה לבקרה.

נושא המיחזור מבהיר לנו בציוריות: פסולת אינה מתכלה מעצמה, תוצרת לוואי של צריכה אינו מתנדפת מאליו לחלל. גם מעשים שליליים אינם נמחקים מן המציאות, אינם נמוגים בעשן הזמן, כפי שאולי נוח לחשוב. הם קיימים בהחלט במציאות הרוחנית, מותירים רישומם בעולם השפל וגם רשומים במרומים, באותם ספרים הנפתחים בימי הדין.

מכיוון שכך, ברור לנו שאי אפשר להמשיך הלאה בתעשיית המעשים המסחררת מבלי לתת את הדעת על תוצרי-הלוואי. חייבים לטפל במצבורים של השנה החולפת, לבדוק אותם ולמיינם. עת לשמור ועת להשליך. חייבים לאפסן את המעשים בסדר נאות ולערוך בדק-בית במחסנים.

לצורך זה ניתנו לנו ימי הרחמים והסליחות, כדי שנוכל להתכונן בהם למשפט, ולהכין מענה לשאלה שנישאל ביום הדין: מה נאגר במחסנים שלנו בשנה החולפת?

מה אכן נמצא שם? המחשבה על כך לא תמיד תנעם לאוזנינו. אמנם איננו משתמשים בכינוי "פסולת", כי הוא כוללני למדי, אך ברור לנו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אפילו אל המעשים הטובים שלנו סביר להניח שהשתרבבו חומרי לוואי נפסדים, שאריות בלתי רצויות שמעכירות את המטענים.

ה"פסולת" הזו, שהצטברה אצלנו, אינה מדיפה ריחות נעימים במיוחד, ובשעה שהיא עוברת את סף הקיבולת שלה, היא עלולה להיות מסוכנת ולהפיץ זיהום לא רק בקרבנו, אלא גם בסביבה כולה.

אך אין מקום לייאוש, המצב אינו בלתי הפיך. למזלנו, לא נגזר עלינו להקבר חיים תחת ערמות הפסולת שיצרנו במו ידינו. אף אם כשלנו בעוונינו - לא אבדה תקווה. העוונות לא יכריעו אותנו. בטרם נוצרה בעולם מציאות החטא, נברא לה פתרון קדום, ושמו 'תשובה'.

איך מתחילים לחזור בתשובה?

ננסה לערוך חזרה על מה שבעצם ידוע ומוכר לנו. נסכם את העקרונות היסודיים של התשובה, כפי שקיבלנו מרבותינו. גם כאן מקבילים שלבי הביצוע לתהליך המיחזור של עולם החומר.

א. ריכוז - השלב הראשון בפעולות המיחזור המקובלות הוא פעולות של ריכוז הפסולת ואגירתה למקום אחד. כדי לעצור את תהליך הזיהום באיבו, נוהגות הרשויות לאתר את יצרני הפסולת הפונטציאליים ולהציב מכלי איסוף בקרבתם. הריכוז של הפסולת הוא השלב הבסיסי, לפני שנמשיך במסע הבלתי נמנע אל מוקדי הזיהום.

מה אומרים הדברים לגבינו? אנחנו מכירים את תנאי התשובה. הראשון שמו: "הכרת החטא". שלב זה מורכב ממספר שלבי ביניים, שהינם הכרחיים ובנויים זה על גבי זה, ללא אפשרות ל"קיצורי דרך" או ל"עקיפות"

מה נדרש מהאדם הבא להיטהר ומבקש להיטיב את דרכו?

לפני הכל עליו לערוך ריכוז מסודר של ‘מצבורי אשתקד'. הרישום של המעשים מן השנה החולפת. סיכום טורי המצוות והעבירות זה לעומת זה, קרוי בלשון חכמינו "חשבון נפש". חשבון נפש הוא חובה קבועה לכל עובד אלוקים, בייחוד עתה, לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים. כל אחד מאיתנו מתבקש ליטול לעצמו פסק זמן שקט לעיון ביומנים. מומלץ לערוך זאת על גבי הכתב ולברר לעצמו: על מה הוא שב? במה התקדם או במה, חלילה, התרפה בשנים עשר החודשים האחרונים? מהן נקודות החולשה שלו בעבודת ד'?

את כל אלו מוטל על האדם להביא לטיפול ב"מפעלי המיחזור" של חודש אלול.

ב. ניתוח - עם הנתונים שבידו, עולה האדם לשלב הבא. שלב זה עולה על קודמו ברמת הריכוז הנדרשת לביצוע ומצריך משאבי נפש רבים יותר והשקעה רבה יותר של זמן. דרושה ירידה לשורשי החטא כהכנה לתיקון.

בניתוח עצמי חוקרים את העבירה, מחפשים את המידות המגונות שהביאו למכשלה, ובודקים מהם הליקויים הנפשיים שהיו הסיבה הראשונה להידרדרות. ניתוח זה דומה במהותו למיון חומרי גלם בתהליך המיחזור. במפעלי המיחזור מפרידים בין הרכיבים ומזהים את חומרי הגלם השונים. גורל המיחזור ואופיו ייקבעו לפי רכיבי היסוד: בקבוקי זכוכית יהפכו לבקבוקים, פחיות יספקו אלומיניום, רכיבי פלסטיק יהיו בגלגולם החוזר צעצועים חדשים.

בנמשל, בתהליך התשובה, נדרש כל אחד לערוך אנליזה של החטא. לפרק את העבר לגורמיו ולטחון אותו עד דק. על ידי הבחינה הנוקבת במצפוני הלב מגלים את "חומרי הגלם": לשון הרע, למשל, יכול לנבוע משנאת חינם, מגאווה, מתחושה של הפקרות כללית, ולפעמים מתערובת של כל אלו יחד. החיפוש אחר שורשי החטא מביא את האדם למסקנות מפתיעות על אודות המניעים הסמויים של מעשיו. מסקנות אלו תהוונה בסיס לפעילות, כאשר נבוא לחפש דרך חדשה, ולבנות מערך השתפרות לשנה הבאה.

ביום הקדוש נדרש היהודי להתוודות לא רק על העוונות בפועל, אלא גם על הסיבות שהביאו אותו להמרות את פי ד': בביטוי שפתיים, בליצנות, בקשיות עורף ועוד. כל אלו הם "חומרי הגלם" של העבירה. אמנם לפניו יתברך "הם גלויים וידועים", אבל אנחנו, כבני אדם, נדרשים לתור אחריהם ולשרשם. רק בזכות המאמץ הזה מצידנו נוכל להעיז ולבקש כפרה.

ריכזנו את המעשים הטעונים שיפור, גם השתדלנו לערוך מיון קפדני של "חומרי הגלם" (היינו, שורשי החטא), עד מקום שידינו מגעת. במהלך המיון התברר לנו כי צברנו לחובתנו הררים של פסולת. ידיעה זו עלולה להחליש אותנו. אנחנו שואלים: מה הלאה? מהי התכלית של כל העבודה? מה מעוניין המיחזור להפיק מכל הבלאי המשומש שהצטבר.

הרצון הכן לחזור והתפנית החדה שביצענו בתודעתנו, הם כשלעצמם תחילת התשובה. אמנם, ארוכה עוד הדרך לפנינו. לתשובה השלמה נחוץ "טיפול המשך" של חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, אבל גם אם טרם נרפאנו מחוליינו, המצב כבר אינו סופני, התקווה מסתמנת באופק. על ידי השלב הראשון של הכרת החטא, נכנסנו לתהליך חיובי של עיבוד מעשים מתוך מודעות. המיחזור הקוסם כבר פועל בתוך הנפש ומכונן מהפך סביבתי מקיף. כך לימדונו רבותינו: האדם שגומר בדעתו לשוב, פותח פתח כפתחו של מחט ומקבל על עצמו להשתנות, כבר נחלץ מן הבוץ. רוח הטהרה שננסכת בו תסייע לו להוציא את שאיפותיו לפועל ולטהר את כל מעשיו עד האחרון שבהם.

לתשובה סגולות רוחניות מופלאות שמזכות את האדם ברווחים למעלה מדרך הטבע. כאשר אנו מגיעים לסגולותיה של התשובה, יחוויר כל משל מול עוצמת המתנה הזאת. בכל זאת נמשיך להשתמש בהקבלה אל המיחזור, וזו תסייע לנו במקצת להבין את גודל החסד שבתשובה.

המיחזור כפתרון לזיהום האקולוגי - במה כוחו גדול? במה שהוא מפיק מהרע עצמו את הטוב. מהפסולת המטרידה - את התועלת לתעשייה, מסכנת הזיהום - את האנרגיה לסביבה.

אף התשובה כך היא, וזהו היתרון הכפול שלה. ראו נא את פלא "מיחזור המעשים": אותו מעשה עצמו, שהיה אסור ומסוכן, שהכתים את נשמתו של היהודי והעכיר את מעמדו הרוחני - מאותו מעשה עצמו מסוגל האדם בכוח התשובה להפיק טובה וברכה ולקנות לעצמו אושר בשני העולמות.

בדיוק כמו המיחזור: התשובה מפיקה מהרע עצמו את הטוב, מזוהמת החטא - את ההתרוממות של קרבת האלוקים. למפרע מתברר, כי העבירה עצמה זיכתה בדיעבד את היהודי בהתעלות.

הלכה פסוקה היא: העושה תשובה מאהבה - זדונות נהפכות לו לזכויות (יומא דף פ"ו) - עוונות וחטאים עוברים מטור החובה לטור ההטבה. בכוח התשובה הם נזקפים לזכותנו. מעפר נוצר זהב, ממצבורי הרפש - זכויות נוצצות כיהלומים. האין זה?