כיצד פועל תהליך התשובה?

כאשר אנו מבקשים לפשט לעצמנו את תפקידנו בעשיית תשובה, אנו מוצאים כי תשובה היא תהליך של חזרה לאחור. בתרגום מילולי-חופשי ניתן לקרוא לה 'מיחזור'.

אנחנו מבקשים לחזור. לאן? לנקודת המוצא. מצוות התשובה דורשת מאיתנו לשוב בעקבי הזמן, לחזור לאחור כדי לתקן את הדרך אשר הלכנו בה. הגישה היסודית שמשדרת מצוות התשובה היא שכדי להתקדם - יש לחזור לאחור. אי אפשר לשאוף לשיפור בעתיד בלי תיקון הישן. אי אפשר לרוץ אל מטרה בלי עצירה לבקרה.

שאיפה קסומה לשיפור גורף - אין לה אחיזה במציאות. הבטחה חמה לשינוי "ממחר" - עתידה להתפוגג בלי להשאיר כל רושם. גם ריבוי זכויות על ידי מצוות ומעשים טובים אינו יכול להוות תחליף לתיקון החטאים. המעשים השליליים אינם נמחקים מן המציאות ואינם נמוגים בעשן הזמן, כפי שאולי קל לחשוב. הם קיימים במציאות הרוחנית, רשומים במרומים, ויש להם השפעה רבת-היקף על כל הסביבה.

מכיוון שכך, ברור לנו שאי אפשר להמשיך הלאה בתעשיית המעשים המסחררת, בלי לתת את הדעת על תוצרי-הלוואי. חייבים לטפל במצבורים של השנה החולפת, לבדוק אותם ולמיינם. עת לשמור ועת להשליך. יש לאפסנם בסדר נאות ולערוך בדק-בית במחסנים.

לצורך זה ניתנו לנו ימי הרחמים והסליחות, כדי שנוכל להתכונן בהם למשפט ולהכין מענה לשאלה שנישאל ביום הדין: מה נאגר במחסנים שלנו בשנה החולפת?

מה, אכן, נמצא שם? המחשבה על כך קשה. אמנם לפעמים איננו משתמשים בכינוי "פסולת" כי הוא כוללני מדי, וגם מרתיע לא מעט, אך ברור לנו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אפילו למעשים הטובים סביר להניח שהשתרבבו חומרי לוואי ושאריות בלתי רצויות.

אף שעובדות אלו אינן חדשות לנו, אנו מוצאים את עצמנו עומדים חסרי אונים בשערי יום הדין ושואלים את עצמנו: מה עושים? כיצד מתמודדים עם משא העבר? והנה, בדיוק עכשיו, לפני שאנו עומדים להרים ידיים ולהיתקף בחלחלה מול חומרת המצב, באה בשורת התשובה ומשדרת תנחומים: אין מקום לייאוש, המצב אינו בלתי הפיך. לא נגזר עלינו להיקבר חיים תחת ערמות החטאים, שיצרנו במו ידינו. אף אם כשלנו בעוונינו - לא אבדה תקווה. העוונות לא יכריעו אותנו. בטרם נוצרה בעולם מציאות החטא, נברא לה פתרון קדום, ושמו תשובה.

מה אומרים הדברים לגבינו? על האדם המבקש להיטיב את דרכו, לערוך ריכוז מסודר של 'מצבורי אשתקד', לבצע רישום של המעשים מן השנה החולפת, סיכום טורי המצוות והעבירות זה לעומת זה. חשבון נפש הוא חובה קבועה לכל עובד אלוקים, בייחוד עתה, לקראת ימי הדין. כל אחד מאיתנו מתבקש ליטול לעצמו פסק זמן לעיון ביומנים. על מה הוא שב? במה התקדם או במה, חלילה, התרפה בשנים עשר החודשים האחרונים? מהן נקודות החולשה שלו בעבודת ה'?

החישוב מוכרח להיות יסודי ומדויק. המאזן השנתי המתקבל כתוצאה מחשבון-נפש אמיתי, אמור לשפוך אור על השנה החולפת, להבליח קרן אור בעלטה שהצליחו ההרגל והשכחה לפזר. בחשבון נפש מתגלים הרגלים מגונים שהשתרשו, ולעיתים גם מעשים שנראו מראשיתם כטובים,  מצטיירים עתה באופן שונה.

בחודש אלול, חודש התשובה, חוקרים את העבירה על ידי ניתוח עצמי, מחפשים את המידות המגונות שהביאו למכשלה, ובודקים מהם הליקויים הנפשיים שהיו הסיבה הראשונה להתדרדרות.

בתהליך התשובה נדרש כל אחד לערוך אנליזה של החטא. לפרק את העבר לגורמיו ולטחון אותו עד דק. על ידי הבחינה הנוקבת במצפוני הלב מגלים את הסיבות למכשלה. לשון הרע, למשל, יכול לנבוע משנאת חינם, מגאווה, מתחושה של הפקרות כללית, ולפעמים מתערובת של כולם יחד. החיפוש אחר שורשי החטא מביא את האדם למסקנות מפתיעות אודות המניעים הסמויים של מעשיו. מסקנות אלו תהווינה בסיס לפעילות, כאשר יבוא האדם לחפש דרך חדשה, כחלק ממערך ההשתפרות בשנה הבאה.

ביום הקדוש, הוא יום הכיפורים, נדרש האדם להתוודות לא רק על עוונות בפועל, אלא גם על הסיבות שהביאו אותו להמרות את פי ד': בביטוי שפתיים, בליצנות, בהקשחת העורף ועוד. כל אלו הם "חומרי הגלם" של העבירה. אמנם לפני ה' יתברך "הם גלויים וידועים", אבל אנחנו, כבני אדם, נדרשים לתור ולשרש אחריהם. רק בזכות המאמץ מצידנו לאתר אותם, נוכל להעז ולבקש כפרה.

כבר הובטחנו כי אם נפעל על פי ההוראות, לא נמשיך להתבוסס בביצת העבר גם בשנה הבאה.

הרצון הראשון לחזור, התפנית החדה וההכנה שביצענו בתודעתנו, לאחר שעמדנו על עומק החטא ועל מצבנו המסוכן, הם כשלעצמם תחילת התשובה. אמנם, עוד ארוכה הדרך לפנינו. לתשובה השלמה נחוץ "טיפול המשך" של חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, אבל גם אם טרם נרפאנו מחוליינו, המצב כבר אינו סופני, התקווה מסתמנת באופק. על ידי השלב של הכרת החטא, נכנסנו לתהליך חיובי של עיבוד מעשים מתוך מודעות. כך לימדונו רבותינו: האדם הגומר בדעתו להשתנות, כבר נחלץ הוא מן החטא. רוח הטהרה שננסכת בו תסייע לו להוציא את שאיפותיו לפועל ולטהר את כל מעשיו עד האחרון שבהם.

תהליך התשובה מלמד את היהודי לזהות את הכוחות הדומיננטיים הפועלים בנפשו ולעמוד על טיבם. משהכיר בהם, יוכל לרתום אותם לעשיית טוב, לנצל את נטיותיו הטבעיות לעבודת ה'. זוהי ההשפעה המיידית. ההשפעות הסגוליות גדולות ממנה ומרחיקות לכת: התשובה ממשיכה ללוות את האדם עד כיסא הכבוד, הוא עולה לדרגות שלא הגיע עדיהן קודם החטא.

התשובה מפיקה מהרע עצמו את הטוב, מזוהמת החטא - את ההתרוממות של קרבת האלוקים. למפרע מתברר כי העבירה עצמה זיכתה בדיעבד את היהודי בהתעלות.

בכוח התשובה להפוך עפר לזהב, ומצבורי רפש - ליהלומים נוצצים.