עשיר אחד שמים התפרנס ממסחר ביין. פעם הגיע לעירו אחד מזקני הרבנים בדור. העשיר הזמינו להתאכסן אצלו והרב ניאות לבקשתו. חרד העשיר לכבוד הרב, העלה כיבוד כיד המלך, ושלח את משרתו אל מרתף היין: "מהר והבא משם בקבוק יין משופרא דשופרא, תמצא אותו בשורה האמצעית, בחבית האחרונה. מזוג ממנה לבקבוק וחזור מהר!"

המשרת ירד למרתף למלא את מצות אדונו, ובינתיים הסב הרב אל השולחן ופתח בשיחה נעימה שכולה דברי תורה, מתובלת בפתגמים ובמשלים מאירי עיניים ומשמחי לב. הם לא הרגישו כיצד חולף הזמן. כעבור שעה ארוכה נזכר בעל הבית ביין. הרי הוא מעוניין לשתות "לחיים" עם האורח הדגול ולזכות בברכה, מדוע טרם חזר המשרת? ביקש את סליחת הרב ונחפז אל המרתף, לראות מה קרה למשרת.

כבר בדרכו במדרגות הריח שמשהו קרה. ריח כבד ומסחרר של יין היכה בנחיריו. כשהגיע אל המרתף - חשכו עיניו! קרקעית המרתף היתה מוצפת ביין! התבונן העשיר כה וכה, וגילה את מקור השלולית: ברזיהן של כמה חביות היו פתוחים, והיין ניגר מהן ללא הפוגות...

"מה הוא עשה!" הזדעק העשיר, "לאיזה נזק עצום הוא גרם לי! לאן הוא נעלם, לא יוצלח זה?"

הוא לא היה צריך להרחיק לכת בחיפושיו. עד מהרה מצא את המשרת מוטל בקרן זווית, כשהוא שיכור כלוט...

התברר שהמשרת לא סמך על הוראתו של אדוניו, אלא ביקש לבדוק בעצמו איזה יין משובח יותר. הוא החליט לטעום מכל חבית וחבית... עד מהרה השתכר, שכח לסגור את הברזים, וגרם לבעליו נזק בל ישוער. שלא לדבר על הבושה שהמיט עליו בשעת ביקורו של הרב!

בחמת זעם אחז העשיר בכתפיו של המשרת, ניערו וצעק עליו בכעס נורא: "מה עוללת לי! ראה איך מעלת בשליחותך!"

המשרת פקח את עיניו, וענה מתוך גילופין. "אה, זה אתה", אמר, "טוב שבאת! מזמן רציתי לשוחח איתך, אני דורש שתעלה לי את משכורתי. השכר שאני מקבל נמוך מדי, ואינו הולם את דרגתי..."

*

כל השנה אנו חיים כשתויים וגורמים לנשמתנו ולעולם כולו הפסדים כבדים, וכשמגיע ראש השנה אנו מעיזים לבקש העלאה בדרגה בבקשות לשנה טובה יותר...