באחת העיירות הנידחות בפולין גר יהודי עשיר ולו בת יחידה, כלילת מידות ומעלות. אמנם עם הארץ היה, אך מוקיר תורה גדול . כשהגיעה בתו לפרקה, החליט כי מגיע לה בן תורה אמיתי.

משרבו ההצעות ראה כי מהשדכנים לא תבוא הישועה, ואם רצונו בחתן תלמיד חכם עליו לקום ולחפשו בעצמו. קם ונטל מעט חפצים ושם את פעמיו אל העיר הגדולה, שם שוכנת ישיבה מעטירה.

ברגשי קודש נכנס פנימה אל היכל הישיבה, מביט בהתפעמות בצורבים הלומדים, סקרן הוא לדעת איזה מהם יזכה להיות חתנו. בחשש מה ניגש אל ראש הישיבה, וביקש כי ימצא עבור בתו כלילת המעלות בחור תלמיד חכם משכמו ומעלה. הוא מתחייב לדאוג לכל מחסורו כל עוד יעסוק בתורה.

ראש הישיבה הציע לו לשוב אליו למחרת, ובינתיים יחשוב על הענין וימצא לו את מבוקשו. למחרת שב האיש אל ראש הישיבה ונתבשר כי נמצא חתן מתאים לבתו, בחור כליל המעלות והמידות, תלמיד חכם גדול ועדיו לתפארת. משראה האיש במי מדובר, נשא חן בעיניו, וכעבור ימים מספר באו בני הזוג בברית האירוסין למזל טוב.

החתונה נערכה ברוב פאר והדר כיד ה' הטובה על אבי הכלה, לא היה מאושר ממנו באותם ימים, כאשר מיום ליום גברה בעיניו ההערכה לחתנו.

בכל הזדמנות היה דואג כי בני העיירה יעריכו אותו וידעו באיזו מציאה הוא זכה. ואכן, החתן לא הכזיב את התקוות שתלו בו, יומם וליל עסק בתורה וחותנו דאג לכל מחסורו.

ימים חלפו והחתן עלה ונתעלה במעלות התורה, ואף דברו בו נכבדות כי ראוי הוא לכהן כרב באחת העיירות הגדולות בישראל. החותן סירב לאפשר לחתנו הדגול לצאת מתחומי העיירה, "את הנחת רוצה אני לידי", היה אומר לכל השואלים.

חג הסוכות עמד בפתח והחותן העשיר חיפש לקנות מתנת חג לחתנו כגמול על הנחת שהוא מביא לו. חשב והוגיע את מוחו עד שהחליט שיביא לחתנו אתרוג מהודר שבמהודרים. חתנו לא יעמוד בתור יחד עם כל בני העיירה כדי ליטול ארבעה מינים שנרכשו על ידי ועד הקהילה. יהיה לו אתרוג משלו, והכי מהודר שיש.

נסע אל העיר הסמוכה ניגש אל סוחרי האתרוגים וביקש את האתרוג המהודר ביותר. תמורת סכום גבוה מאד מצא אתרוג שעין לא ראתה, נקי מכל רבב, גידול יפה ונאה. בזהירות רבה נעטף האתרוג והוכנס אחר כבוד למזוודתו של האיש, כשבלבו שמחה עצומה על המציאה שמצא.

בדרכו, בעודו עומד בתחנת הרכבת, פוגש הוא בידידו בן עירו, ובשמחה על המציאה שמצא, פותח הוא את תיקו, מוציא בזהירות את האתרוג העטוף באניצי פשתן רכים, ומראה לידידו את האתרוג הנפלא שקנה עבור חתנו היקר. האיש מביט באתרוג וקובע ללא עוררין כי אכן מציאה נאה מצא.

עודם מדברים ורעיון גדול צץ במוחו של הידיד. "ראה ידידי, גם לי יש חתן תלמיד חכם, אשלם לך מחצית מחירו ונתחלק באתרוג הנפלא, חציו לחתנך וחציו לחתני"

"אכן רעיון נפלא". מיהרו וחתכו את האתרוג וכל אחד עטף את חלקו באניצי הפשתן.

אך הגיע החותן לביתו מיהר לסור לבית חתנו ובהתרגשות הראה לו את האתרוג הנפלא שקנה עבורו. בידים רוטטות פתח החתן את אניצי הפשתן, והנה נתכרכמו פניו, חצי אתרוג לפניו, ולְמה יועיל זה מלבד ללפתן של ט"ו בשבט...

"תודה לך חותני היקר, אך מוטב היה אילו היית מביא לי אתרוג פשוט, אך שלם".

* * *

לעתים מעפיל האדם למדרגות עליונות ומשיג הישגים ניכרים, שאינם בדרגתו הטבעית, ואז עלול הוא לחתוך אותם במחי יד ובבלי דעת, ולהפסיד את מה שיכול היה להשיג. מוטב לעלות בסולם הערכים לאט לאט, להשיג הישג ועוד הישג עד שיגיע לדרגות גבוהות.