באחת הפינות הנידחות של כדור הארץ, אי שם במרחבי האֵי שם, הייתה ממוקמת עיירה קטנה. תושביה מנותקים היו מהעולם ניתוק כמעט מוחלט, חיים בשלווה את חייהם ללא תהפוכות ומהפכות. צרכי בני העיירה, מחוט ועד שרוך נעל, מצויים היו בשטחים שמסביב, ללא צורך ביבוא ויצוא. בשטחי העיבוד היו מגדלים את כל צרכי המאכל, החל מחיטה וכלה בפירות. גם את הבגדים הם ייצרו בתעשיה תוצרת בית, ממלאי הכותנה שגדלה בשדותיהם או מצמר  שהפיקו מגז צאנם.

היה גם רופא בעיירה. לא שהיו זקוקים לו במיוחד, הוא פשוט הגיע לשם, ושימש את בני העיירה במקרה הצורך. הרבה פציינטים לא היו לו, אבל היה לו אחד קבוע. אותו אדם היה מגיע פעם בשבוע, תמיד לא מרגיש טוב, כואב לו, מעיק לו. הוא מצא אצל הרופא את הכתובת לפרוק את אוסף מצוקותיו. מלבד מומחיותו בענפי הרפואה הייתה לרופא גם גישה להבנת הנפש. הוא ידע לאבחן מה עומד מאחורי הסימפטום הגופני, לרדת לעומקן של תנודות הנפש, ובהתאם ידע לומר תמיד את המילה הנכונה, לנגן על המיתרים הנכונים, וגם לתת תרופה מתאימה מאוסף התרופות שבארונו שרקח אותן במו ידיו.

מדי ימים מספר היה החולה דנן דופק על דלתו של הרופא, מספר על כאביו, והרופא מעודד ונותן תרופה, וחוזר חלילה.

יום אחד קיבל הרופא מברק, ובו הציעו לו מישרה. במרפאה הגדולה בעיר הבירה, התפנתה משרת רופא כללי. הרופא קיבל את ההצעה בידים פתוחות.

לשמע השמועה על עזיבת הרופא סערו הרוחות בעיירה. הכל אהבו אותו, העריכו אותו וצר היה להם כי לא יוסיף לשרת אותם. במיוחד היה החולה הקבוע אובד עצות. הוא הגיע לביתו של הרופא, דמעות בעיניו, והתחנן על נפשו לבל יעזוב אותו ולא ישאיר אותו ללא מזור למכותיו. הרופא עודד את האיש: "אל תפול ברוחך. אמנם אני עוזב את הכפר ונוסע הרחק, אבל הכנתי עבורך תרופה מיוחדת. בעבר רקחתי עבורך תרופות מקומיות, לרגליים לחוד ולשרירים לחוד, לכאב הלב, למחושי הראש וכן הלאה. אולם תרופה זו שהכנתי לך לפרידה' מועילה לכל המחלות כולן, בכוחה להועיל לך מכאן ולהבא, גם כשאני עצמי לא אהיה קרוב אליך".

* * *

תקופת החגים הינה תקופה מיוחדת בה הקב"ה קרוב אלינו. בתקופה זו קשורים אנו למצוות: תקיעת שופר ומצוות תשובה, כפרות והושענות, סוכות וצום יום כיפור, מצווה רודפת מצוה, כל מצוה והנקודה המדוייקת אותה היא נועדה לתקן.

בעת הפרידה מהחגים עומדים אנו ושואלים: "ריבונו של עולם קשה עלינו הפרידה, מה יהיה מעתה?" הקב"ה משיב: "השארו נא יום נוסף". ביום זה, יום שמיני עצרת, ניתנת לנו תרופה לכל נקודות התורפה הרוחניות, היא התורה. ביום זה שמחים אנו עם המתנה הנפלאה שנתן לנו הקב"ה, ממנה יכול כל אדם לשאוב כח וחיוניות לכל אורחות חייו. אין לו נקודה אחת בחיים שאין לתורה מה לומר עליה. משפיעה היא על הכל, ומגלה את אורה לכל העוסק בה.