בחור צעיר, נמרץ ומלא אדרנלין, היה בעיצומו של מסע "חיפוש" בעולם.

שנתיים טייל בהודו וחיפש.

זה לא סיפק אותו, והוא המשיך לחפש. המזרח הרחוק גדול דיו ומספיק לכמה שנים נוספות של חיפוש.

לא היתה כת, קבוצה, או אגודה, שהוא לא ניסה להצטרף אליהן. הוא היה מוכן לעשות הכל. דיקלם מנטרות בימים ובלילות, הקטיר קטורת וערך מדיטציות במשך ימים ארוכים. צם וטיהר את גופו בסידרה מסובכת של דיאטות שקיבל מנזיר עלום שם במסגד טיבטי עתיק.

שום דבר לא דיבר אליו. זה לא זה.

נמאס לו.

הוא רצה לעשות "חיים", אבל באמת. משהו מתומצת שירכז עבורו את כל הנאות החיים. שהוא ירגיש שהוא ממצה את עצמו ונהנה מכל רגע.

חבר סיפר לו שיש משהו כזה.

בדרום אמריקה, באמצע שומקום - שם זה נמצא. יוקרתי, מיוחד, לא כל אחד יכול להגיע, אבל שווה כל מאמץ. זה המקום שלך.

הוא נסע לדרום אמריקה.  דבר לא יכול היה לעצור אותו מלמצוא את מה שהוא מחפש, נחוש יותר מאי פעם להתחיל לחיות את החיים האמיתיים, המתומצתים, הטובים, מלאי ההנאה והסיפוק. הוא יעשה הכל.

היה צריך לעבור קילומטרים רבים רגלית, לטפס על הרים, לחצות נהרות, ולעבור במקומות מסוכנים. אפילו מפה ברורה לא הייתה לו, סתם חתיכת נייר ששורבטו עליה סימני דרך מאולתרים, הוא הסתמך עליה בחוסר ברירה, וצעד קדימה.

שבועות מספר חלפו. על פי המפה שבידו הוא אמור להיות באיזור הנכון. הוא רק לא יודע איפה בדיוק, הוא רואה כמה מבנים, אבל אף אחד מאלה לא נראה לו בדיוק מתאים למה שהוא מחפש.

הוא פונה לנער צעיר שעובר שם רכוב על זוג אופניים ישנים וחבוטים:

- "הי בחור, אתה מכיר קצת את האיזור?"

- "כן, מכיר!" עונה הנער עניינית.

- "אולי תוכל לעזור לי, אתה יודע במקרה איפה זה המקום ששם עושים חיים, זה אמור להיות כאן באיזור, משהו יוקרתי אקסקלוסיבי, ידוע לך משהו?"

- "כן, יודע!" הוא אומר לאקונית, כאילו לא יודע שמדובר בהגשמת משאלת חייו של העומד מולו.

הוא מצביע על נקודה עלומה באופק: "שם, כמה מאות קילומטרים מכאן. דרך לא פשוטה, הדרך שהייתה לך עד עכשיו היא כלום לעומת הדרך לשם. הרים מלאי טרשים ונחשים, נהרות שורצי תנינים, יערות עמוסי חיות אימתניות. והדרך עצמה גם היא ארוכה ומייגעת, אין בה שבילים מסומנים, ולא ציוני דרך אפשריים, הכיוון הוא פחות או יותר בעקבות השמש עם סטיה של כמה קילומטרים לפה או לשם. אבל כשתסיים את המסלול תגיע לגבעה קטנה ירוקה ומלאת חיים, במעלה הגבעה שוכן בית גדול ומפואר, צריך לעלות משהו כמו עשרים שלושים מדרגות...

*

אנשים רבים סבבו בעולם, ביקרו בארצות נידחות, טיפסו על הרים עלומי שם וצללו במעמקי הים. ואילו במקום הכי קרוב אליהם, במקום הכי נגיש, הכי זמין שיש, הם לא ביקרו מעולם, הם אפילו לא ניסו.  "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו!" (דברים ל', י''ד).