הצייר הנודע ליאונרדו דה וינצ'י ישב בביתו באיטליה לפני כ-500 שנה, ושרטט על דף סקיצה של כלי תעופה שכנפיו דומות לכנפי ציפור. אנשים הסתכלו על יצירתו כמוזרה הגובלת בשגעון (טרם שמעו אז על המונח "מדע בדיוני"). בסך הכל ביטא ליאונרדו דה וינצ'י בעפרונו משאלת לב של רבים לצאת אל מחוץ לגבולות האדמה, להשתחרר מהמגבלות, להתנתק מקרקע המציאות ולרחף.

המוח האנושי לא נח לרגע ממשאלה שאפתנית זו. דחף נפשי אדיר המריץ את האנשים שביקשו לדאות בכל מחיר. ב-1793 הצליחו מדענים להפריח באוויר כדור פורח שמולא באוויר חם, והמריא אל על לקול תרועת ההמון, כשהוא נושא בסלו תכולה אנושית. מאוחר יותר הוחלף האויר החם במימן, ובהמשך בגז הליום. בשנת 1904 הטיסו האחים רייט את המטוס הראשון. כעשר שנים מאוחר יותר התנהלו כבר קרבות אויר באמצעות מטוסים במלחמת העולם הראשונה.

מאז שוכללו האמצעים, תוחכמו המערכות, וכיום איש אינו מתפלא לראות מטוס מרחף בשמי תל-אביב בידיעה שבתוכו יושבים כמה מאות איש... האנושות התקדמה, הצליחה לפרוץ גבולות ולרחף בין שמים לארץ.

אבל האדם לא הסתפק בכך. לא די היה לו בשבירת מחסום ההתנתקות מקרקע כדור הארץ. הוא ביקש לצאת אל מחוץ לאטמוספירה. מדינות בעלות עוצמה כלכלית ומדינית התחרו ביניהן על הזכות להוציא מתוכן את החלוצים שיצאו אל מחוץ לגבולות האטמוספירה ויעפילו אל החלל. ב-1958 הפתיעו הסובייטים את העולם כשהכריזו על שיגור הלווין המלאכותי "ספוטניק –1" אל החלל. העולם עצר נשימה, הצלחנו לפרוץ אל החלל! כעבור 4 שנים יצא האדם הראשון, יורי גגרין, אל החלל והקיף את כדור הארץ. שכרון חושים אחז את אנשי המדע בעולם כולו. האדם בחלל – העוצמה האנושית בהתגלמותה!

האדם לא עצר, הירח קרץ לו מדי לילה, כאומר: 'עדיין אני גבוה ממך, אני עדיין מסמל משהו בלתי נתפס'. המדע נענה לאתגר ובשנת 1969 הציג ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט האמריקאי, את רגלו על אדמת הירח. העולם כולו עצר את נשימתו והנהן בראשו לשמע אימרתו המפורסמת: "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות". המדע העלה את האנושות לקומה נוספת.

מאז נכנסו החיים על פני כדור הארץ לשגרת חלל. מעבורות התרוממו, אסטרונאוטים המריאו וחזרו, ומאות לוויינים ריחפו בחלל דבר יום ביומו. מפלס המתח שסימן את הטיסות הראשונות החל יורד, הציבור התרגל, ובנאס"א החלו שוקדים על הפרוייקטים העתידיים. לשבור עוד כמה גבולות, לטפס גבוה יותר.

במדינה קטנה על פני הגלובוס, מדינה עם הרבה גאווה, גם שם קרצו אל החלל, ביקשו להיות שותפים במהפכה העולמית. הם רצו להיות מיוצגים בחלל, הדבר יוסיף כבוד לאומה ויתרום לגאווה הלאומית.

החלום התגשם, ומעצמת העל הסכימה לצרף אל המשלחת נציג של אותה מדינה. כננס הרוכב על גבי ענק הרגישו בני אותה מדינה כאילו כבשו את האוורסט. כאילו כל העולם כולו מצדיע להישגיהם ומהלל את אומץ ליבם. הם עצרו את נשימתם עת שהחלה הספירה לאחור, הם עקבו בדריכות אחר החללית המעפילה אל-על.

ששה עשר יום שהתה המעבורת בחלל. עם כל יום שעבר צמחה גאוותם הלאומית ושברה שיאים. האדם המצוי היה גאה על כך שאי שם למעלה יש לו נציג. האסטרונאוט כיכב בכל עמודי החדשות, הכל ציפו לראותו נוחת בשלום על הקרקע, ולדעת ש"הם" עשו זאת.

סופו של הסיפור מפוזר באלפי חלקים על אדמתן של טקסס ואריזונה.

"אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט, ח').

בטקס ציון יום השנה לאסון נמסר כי בנאס"א עדיין חוקרים את נסיבות התאונה...

*

בכל מצב שבו האדם נמצא, עליו לדעת שיש גבוה ממנו ועליו להכיר את מקומו האמיתי.