עשיר מופלג היה האיש, טרוד תמיד בעסקיו המסועפים, אולם לעיסוק אחד היה לו תמיד פנאי. אם רק שמע שיש אי שם סוס גזעי בעל עבר מפואר, מוכן היה לנסוע לקצה העולם ולרכוש אותו. מעולם לא חסך בממון ובמאמצים, הכול היה כדאי כדי להאדיר ולהגדיל את אוסף הסוסים שלו.

ביום מהימים שמע האיש על יריד סוסים גדול המתקיים באחת הערים הרחוקות. הוא שמע כי מדובר ביריד שבו מוצעים למכירה סוסים גזעיים במיוחד. הוא לא התמהמה, נטל שני סוסים משובחים ביותר, האחד מזן מצרי והשני סוס הודי, רתם אותם אל מרכבתו ויצא לדרך.

כל עוד שלחה השמש החמימה את קרניה ורוח נעימה הרעידה קלות את רעמות הסוסים, שעטו הסוסים קדימה בהרמוניה מלאה והסבו לבעליהם מנה גדושה של נחת. אולם אך נעלמה השמש, נתכסתה בעננים ורוח חזקה החלה נושבת ומורידה גשמי זלעפות, החלו הסוסים להתמרד. זה פונה לימין, וזה - לשמאל.

לא ארכה השעה והעשיר מצא את עצמו שקוע עם צמד סוסיו היקרים בשלולית מים ובוץ. בחמת זעם נטל את שוטו והחל מכה על ימין ועל שמאל, אך לשווא. הסוסים לא הצליחו לחלץ את העגלה מהבוץ.

לפתע הבחין באיש זקן, היושב על עגלת קרשים עלובה רתומה לשני סוסים דלים וכחושים שנושאים בקושי את עצמם. למרבית הפלא, נשאו השניים את עגלת הקרשים בזריזות, כשהם מדשדשים קלות בבוץ וממהרים להחלץ ולהתקדם הלאה בקלילות.

משתאה הביט האיש במחזה, ואז עמד וקרא: "עצור!" הזקן עצר וניגש לראות מה מבוקשו של האיש.

סיפר לו העשיר על סרבנותם של סוסיו, על הבוץ ועל התקלות שבדרך. סוסיו הכחושים והדלים של הזקן נראו בעיניו שווים יותר מסוסיו העצלים והסרבנים.

חייך הזקן ושאל: "מה מקורו של הסוס האפור?" "מהודו!" השיב האיש. "ומה מקורו של הסוס השחור?" "ממצרים!" באה התשובה.

"עכשיו הכל ברור", אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד כשלעצמו, אך שניהם יחד לא יצלחו למלאכה. סוסי שלי אחים הם, גדלו באותה אורווה ואכלו מאותו אבוס. וכך, כשאני מכה את האחד, מתגייס השני לעזרתו, למען לא יסבול אחיו. כך צולחים הם מסלולים ארוכים ומצליחים לצאת מביצות טובעניות. כל אחד מגייס את כל כוחותיו כדי למנוע סבל מיותר ממשנהו. לעומת זאת, סוסיך זרים זה לזה, אין האחד כואב את כאב זולתו. כך מוביל כל אחד לכיוון אחר ודואג רק לעצמו.

*           *           *