קבוצת מדענים הכניסה חמישה קופים לכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם גבוה ועליו ערימת בננות.

בכל פעם שניסה אחד הקופים לטפס על הסולם כדי לקחת מהבננות, התיזו המדענים סילון מים קפואים על הקופים שנותרו בצד. הקופים הצטמררו ורעדו מקור, אך עדיין לא קלטו שהדבר קשור איכשהו לחברם שמטפס על הסולם. רק לאחר מטחי מים קרים רבים, קלטו הקופים את הרעיון. מאז, בכל פעם שניסה אחד הקופים לעלות על הסולם ולהתכבד בבננות, מנעו ממנו חבריו לטפס על הסולם בכח, ואפילו באלימות. הם לא רצו לסבול שוב.

הקופים התרגלו והפסיקו לנסות לקחת את הבננות, למרות היותן מפתות בהחלט. סילוני המים והמכות הרתיעו אותם.

לצורך המשך הניסוי הוציאו המדענים את אחד הקופים שהשתתף בניסוי, ובמקומו הכניסו קוף אחר.

משהבחין הקוף החדש בבננות, ניסה לעלות על הסולם, אולם הקופים הותיקים מנעו זאת ממנו בתוקף. הכו אותו, משכו בשערותיו והתעללו בו. הקוף החדש לא הבין מה קרה, אך נכנע לגורל ולא ניסה לטפס עוד על הסולם.

המדענים בחרו בקוף אחר מתוך הקבוצה והחליפוהו באחר. גם הקוף החדש כקודמו חמד את הבננות. הקוף "החדש" שקדם לו השתתף גם הוא בהכאתו באופן פעיל, הוא ראה בכך פולחן קבוצתי, למרות שלא ספג מטח מים קרים.

עם הקוף השלישי חזר הריטואל על עצמו - ניסיון לטפס, מכות והתעללות.

בהדרגה הוחלפו גם שני הקופים האחרונים, ותיקי הכלוב, שהשתתפו בפועל בניסוי הראשון, עד שלבסוף לא נותר אף קוף מהקבוצה המקורית.

בכלוב נותרו חמישה קופים שמעולם לא חוו את המקלחת הצוננת. הם גם לא ידעו על קיומה. ובכל זאת, בכל פעם שמישהו היה מנסה לעלות על הסולם, הוא היה זוכה למכות נמרצות, הם לא נתנו לשום קוף לטפס על הסולם.

אם ניתן היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה היתה: "לא יודע, ככה זה היה תמיד"

*           *           *

נשמע לנו מוכר?

עלינו לבדוק את נטייתנו לקיבעון, ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן ואת אמיתותן. מסתבר שהבדיקה תפתיע אותנו.

"הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה" (אלברט איינשטיין).