במפגש בוגרי סמינר "ערכים" ,סיפר הרב נח הרץ את סיפורו האישי על שביו כטייס בכלא הסורי הנורא ודרכו לעולם התשובה . אחד המשתתפים ביקש שישתף את הקהל בקשייו בתהליך השיבה אל המקורות. הרב   הגביה את כיפתו הגדולה ושאל את הנוכחים שאלה מוזרה: "מישהו מכם משער כמה שוקלת כיפה זו ?! לכאורה כמה גרמים בודדים, אך דעו לכם בשבילי היא שקלה עשרים טונות ... ! כאשר גילתי את האמת האחת והיחידה  התייסרתי בייסורי  נפש , כיצד עושים שינוי כה גדול בהרגלי החיים שחייתי עד כה?!  מה יהיה עם רעייתי, הילדים, המשפחה מסביב,  חשבתי שאין בי הכוח לעשות את הצעד הזה,   משימה זו גדולה עלי, אלא שהבנתי שאם אני רוצה לחיות  חיי אמת  ולא לעשות שקר בנפשי, עלי לקפץ למים ויהי מה! קפצתי למים- קיבלתי על עצמי עול מלכות שמים בסתר ובגלוי, חבשתי כיפה לעין כל והצהרתי בגלוי על השנוי בחיי:" אני חוזר בתשובה!"  בתחילה חוויתי קשיים רבים, מול החברה החילונית הבורגנית שחייתי בסביבתה?! איזה מבטים?! אילו הערות?! כמה עקיצות?!  התעלמתי והמשכתי הלאה, כשקורעים את ים סוף הפרטי שלנו. הקב"ה משמים שולח את סיועו להתמודד ולצלוח את הקשיים."

ע. תושבת קיבוץ שמאלני בצפון, האזינה לסיפורו של הרב ה. והפנימה. היא התקשרה  לכותב השורות וספרה: "באותם רגעים החלטתי שגם אני הולכת לעשות את הצעד הזה!" למחרת נסעה ברכבה לישוב 'רכסים' רכשה שם ביגוד יהודי הולם, ועם ביגוד זה נכנסה אל חדר האוכל של הקיבוץ בשעת ארוחת הצהרים המלאה במאות סועדים,  כשנכנסה...  ברגע אחד השתררו שקט ודממה... מאות עיניים הופנו אליה, חלקן מופתעות, חלקן זועמות, אך היא בצניעותה  האופיינית התיישבה במקומה הקבוע לסעוד את האוכל הכשר שהביאה עמה... ניגשה אליה  הפסיכולוגית של הקיבוץ...  "קרה משהו..." "הכול בסדר? את מודעת למה שאת עושה...?! היא הבהירה לכל מי שרצה לשמוע שהיא ב"ה בריאה בנפשה ובגלל זה היא חוזרת בתשובה! בקיבוץ –היא הייתה הראשונה שעשתה צעד  כה חמור ! קשיים רבים ומגוונים עמדו בדרכה,  אך בעקשנותה היא המשיכה בכל עוז. וכאילו לא די בזה היא גם הזמינה את מרצי "ערכים" לחוגי בית, אצלה בקיבוץ, שבעקבותיהם שבו לחיק היהדות כמה זוגות נוספים. אותם זוגות עזבו יחד עמה את הקיבוץ ומתגוררים כיום ביישוב שומר תורה ומצוות. - אלו הם "הנחשונים" של דורנו!!            

עם ישראל מגיע לשפת ים סוף כשפרעה, חילו ופרשיו משיגים אותם. "ויראו מאד ויצעקו בני ישראל  אל ה'" (שמות יד, י) " ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי" (שם טו) "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה" (רש"י) "דַּבֵּר אל בני ישראל ויסעו" (שם)

שואלים מפרשי התורה: "וכי מה יש ליהודי לעשות כשהוא במצוקה, אם לא לצעוק אל ה' ?! וזה לשון האור החיים הקדוש: "מה תצעק אלי" - "קשה, ולמול מי יצעק אם לא לה' אלקיו ופרט בעת צרה?! וממשיך: "ואם לצד שהרבה להתפלל  הלא כל עוד לא נענה לא ירף מתפילה".  ובפרט  שנאמר בתורה  שתחילת הגאולה הייתה מכוח הצעקה כפי הנאמר: ""ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב".( ב', כ"ג)

ונוסיף על כך את דברי הנצי"ב: "מבואר שמשה התפלל אע"ג שידע היטב כי הקב"ה יעשה ישועה לישראל, מכל מקום נדרש לתפילה לפי דעתו". ועוד מוסיף שם : "אע"ג שברור שיהיו המה מנצחים, מכל מקום צריך תפילה... והיינו משום שלא ימלט שגם כמה מהמנצחים יהרגו כפי דרך הטבע!"

כלומר גם במקרה זה ולמרות הבטחת הקב"ה "ה' יִלָּחֵם לכם ואתם תחרשון" אפשרי ואף מתבקש שיעמוד משה ויתפלל. אז מה פשרה של הטענה: "מה תצעק אלי"?

ומוסיף שם האור החיים הק' קושיה נוספת: "עוד קשה אומרו 'דבר אל בני ישראל ויסעו' - להיכן יסעו אם הרודף מאחור והים לפניהם?" כלומר, גם אם נאמר שאין מקום לתפילה לאור הבטחת ה' לנס גמור, ומכל מקום היו אם כן צריכים להתייצב ולראות את ישועת ה'! לעמוד, להחריש ולצפות לנס. אבל לנסוע? לאן? האם  כניסה של עם שלם אל תוך הים הסוער  נקרא "ואתם תחרישון"?!

הרמב"ן מיישב זאת וז"ל: "ורבותינו אמרו שהיה משה צועק ומתפלל, והוא הנכון כי לא ידע מה יעשה. ואף על פי שאמר לו השם 'ואכבדה בפרעה', הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר." לכאורה לפי ביאור זה  מתעצמת השאלה מה א"כ הטענה על התפילה?!

מבאר האור החיים : "והן, אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל", כלומר: ודאי שהקב"ה רוצה להילחם בעבור בני ישראל והיה טוב אם יכלו הם להחריש אבל  "אמר למשה... כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות הנס!! כיון שהם אינם ראויים". ומדוע הם אינם ראויים?

התשובה נעוצה בדברי חז"ל  על הפסוק: " ועבר בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י, יא) "א''ר יוחנן זה פסלו של מיכה" (סנהדרין קג:) "כשכתב משה את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף בא מיכה ונטלו בהיחבא והיינו דכתיב "ועבר בים צרה" כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל עבר מיכה עימהם שבידו השם לעשות העגל" (רש"י)    מדהים! עם ישראל יוצא ממצרים  על כל שרשרת נסיו אך ביניהם מתהלכים אנשים הנושאים עמם 'פסל מיכה' עבודה זרה בריש גלי! אם כן חששו של משה שיעכב החטא מקיום ההבטחה לניסים בהמשך הדרך! וזה שורש תפילתו של משה רבינו שלא יעכב החטא. אך תפילתו של משה עדיין אינה מספקת ומדוע?

מבאר  הרבי בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע: "והעניין בזה הנה יש זמנים שהם בבחינת: "שׂתם תפילתי" (איכה ג') כמאמר הכתוב: " אקרא יומם ולא תענה" (מכוח הקטרוג  שהיה בשמים על עם ישראל.) בזמנים קשים אלו  שגם  תפילה רבם של ישראל – משה רבינו לא עוזרת! מה נשאר לעשות? 

התשובה היא מלמדנו בעל הנתיבות שלום: "יש כוח ששום קטרוג אינו עומד בפניו והוא: "כוח הביטחון" כאשר יהודי בוטח ברחמי שמים למרות גודל הקטרוג- ירחמו הקב"ה כרחם אב על בנים. כי בעת שנעמד ומתגבר כח על טבעי כנגד זה צריכה להיות גם כן פעולה בכח על טבעי להמשיך הישועה, בעת כזאת לא מועילה הדרך הרגילה של תפילות ובקשת רחמים , צעקה רגילה כבר אינה מועילה, רק ע"י "דבר אל בני ישראל"- שישתמשו בכוח על טבעי, ויסעו באמונה ובטחון.

מרומם ! אומר הקב"ה לעם ישראל על שפת הים - כעת, אין הדבר תלוי בידי!  אם רוצים אתם ישועה, הדבר תלוי בכם!!  קפצו למים!             

נמחיש זאת במשל: אדם התהלך בחשכת הליל במעבה היער כשתהום פעורה  פרושה מטרים ספורים לפניו,   הוא גילה את התהום מאוחר מידי... באינסטינקט של רגע  הוא מצליח  להיתפס בשיח שצמח בקיר התהום, והוא מוצא את עצמו תלוי בין שמים לארץ, בהבנה ברורה שרגעיו ספורים.,  פונה הוא בזעקה אל הקב"ה שיעשה לו נס וינצל, והנה פתאום הוא שומע  קול משמים, "האם אתה באמת מאמין בכוחו של הקב"ה להצילך?!" "בוודאי!" ענה האיש :"מאמין אני בה' בכל ליבי! מה שיצווה עלי אעשה!",  "א"כ הנך מצווה לעזוב את השיח – ואז תינצל..."   " היי, אבל אם אעזוב  את השיח  אתרסק אל תחתית התהום?!" אהה ...      

במבחן זה עמדו עם ישראל, בעקבות מצבו הרוחני הירוד של העם שהתבטא בחוסר ניתוק מעבדת אלילים, נמנע ממנו  נס ההצלה- וזאת למרות תפילת משה!   כיצד א"כ  יזכו  לנס? התשובה היא ע"י מסירות נפש! לקפוץ אל המים מתוך אמון מלא בהקב"ה שישמרם ויצילם. כעת מפתח ההצלה בידם, אם ימסרו נפש הם ינצלו. כדבריו  של האור החיים: "ואמר אליו 'דבר אל בני ישראל ויסעו' פירוש, זאת העצה היעוצה - שיתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק... ובאמצעות מעשה הטוב נעשה להן הנס ובקע הים הגדול כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה". 

מוסיף אור החיים ומדגיש: "וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו" וגם אז "ולא נבקע הים! עד שאמר כי באו מים עד נפש!" כפי הנאמר בחז"ל: "וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה. אמרו לו: למדנו רבינו, באיזו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם - כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד. שנאמר "סבבוני בכחש אפרים". מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים. עליו הוא אומר "הושיעני א-לקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצלה, אל תשטפני שבולת מים".(מכילתא פרשת בשלח)

מסר זה של: "דבר אל בני ישראל ויסעו" הוא מסר לדורות : כאשר האדם נמצא מול הזדמנות רוחנית מעשית הכרוכה בסיכון, או בצומת דרכים אישית , והוא נועץ בגדולי ישראל  וקבל את תמיכתם, יתפלל להשי"ת שיצליח דרכו,  עליו לקחת אחריות לדבר ו-לקפוץ למים!  להיות נחשון בן זמנינו, לא לשבת על הגדר! אלא   לפעול ולעשות  ללא חשש פחד או מורא! ,  מתוך בטחון ואמונה שלמה בקב"ה, ורק אז יראה עין בעין את הסעייתא דשמייא שתלווה אותו. "והעיקר לא לפחד כלל".