כבר בצעירותו התגבשה בלבו של מיודענו החלטה כי בבוא היום יפקוד את מקום מנוחתו של "הגולם מפראג".

משך שבוע ימים הסתובב בפראג, ביקר בעתיקותיה, סבב בסמטאותיה, ביקר במוזיאונים המפורסמים. יחד עם קבוצת תיירים האזין להסבריו של המדריך שהצביע לעבר עליית הגג, שם טמונה גופתו של "הגולם". עיניו של האיש ברקו, הוא קרוב להגשים את חלומו יותר מאי פעם. "איך אפשר להכנס לשם?" שאל מבלי משים בקול רם, והתחרט מיד למראה עשרות זוגות העיניים שננעצו בו בתמהון.

"אי אפשר", אמר המדריך, "סכנה היא להיכנס לשם. האגדה מספרת על אנשים שנכנסו, ויצאו פגועים..."

הוא לא התייאש. הצליח 'לתפוס' את המדריך ביחידות ושאל במהירות את 'שאלת המיליון': "היכן המפתח?"

"לשמש הזקן יש מפתח, הוא שומר עליו מכל משמר!" הסכים המדריך לגלות.

בלא שהיות פנה האיש לביתו של הגבאי הזקן. הלה שמח לקבל אורח בסתם יום של חול.

"אני רוצה להכנס לחדרו של 'הגולם מפראג'. ברצוני לראות אותו. כל חיי אני חולם על הרגע הזה!"

השמש מניע את ראשו לשלילה, אך מסמן בידו את הסימן האוניברסלי לספירת מזומנים.

חבילת שטרות ירוקים נשלפת מהארנק ונתחבת לידו של הגבאי. הוא מתחיל להניע את ראשו לחיוב ולשלילה גם יחד. חבילה נוספת נדחפת, והפעם התשובה חיובית.

"היום בערב, באחת עשרה אפס אפס, נפגש ליד בית הקברות".

חשיכה מסביב, הרחובות דוממים. רק שתי דמויות פוסעות בחשכת הלילה לאורו של פנס כיס קטן. המפתח נתקע בדלת המובילה לגרם המדרגות של עלית הגג. חריקה צורמת נשמעת והם בפנים!

הפנס הזעיר מאיר את המדרגות, הלב פועם בחזקה, רעד קל ברגליים.

"בוא אחרי", נשמע קולו הצרוד של הזקן.

השניים עולים במדרגות, כל פסיעה נשמעת היטב על המדרגות הקשישות והחורקות. זעה קרה מכסה את גופו של התייר ההרפתקן, הוא בהחלט חושש, אולם רגליו של השמש הקשיש צועדות בבטחה ונוסכות בו מעט אומץ.

הם עומדים ליד דלת החדרון. הזקן שולף מפתח חלוד, תוקע אותו בחור המנעול. הרוח הנושבת בחוץ נשמעת כמו קולותיהם של שדים ורוחות. הפעם חורקת הדלת חריקה עזה, כבר שנים היא לא נפתחה.

פנסו של השמש מאיר את החדר האפל, ארון עץ גדול עומד בפינת החדר, מטיל צללית אימתנית על הרצפה.

"מוכן?" שואל הקול הצרוד.

"מוכן ומזומן!" עולה התשובה בקול רועד.

"עמוד כאן, ליד הארון".

הוא נעמד ליד דלת הארון. המכסה נפתח. בהיסוס הוא מביט פנימה. מראה גדולה מונחת על קרקעית הארון הריק. הוא מתבונן, מחפש...

"הנה הגולם כאן, בתוך המראה!" נשמע קולו הצרוד של השמש...

*           *           *

היהדות מתבססת על מסורת אבות, על ידיעות נאמנות, לא על הזיות.