ד. בוגר סמינר "ערכים" חזר בתשובה שלמה יחד עם משפחתו. ד. עוסק לפרנסתו ביצור חומרי גלם מיוחדים המיועדים לצרכנים במזרח הרחוק. התברר לו שמחומרי גלם אלו מייצרים פסלונים רח"ל עבור בתי אלילים בהודו וסביבותיה. הוא פנה אלי ושאלתו בפיו : מה עליו לעשות כעת, מכיוון שעיקר פרנסתו היא משם. הפניתי אותו אל רב מורה הוראה, הרב פסק שעסקים אלו אסורים לחלוטין . ד. התקשה מאד לקבל את התשובה מפני שמשמעותה חיסול עסקיו כמעט לחלוטין! המלצתי לו לגשת עם שאלתו אל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, ד. אכן נכנס אל הקודש פנימה, במכתב מפורט פירט את משמעות הפסקת קו הייצור למזרח, מרן הרים את ראשו בחיוך אוהב הושיט לו את ידו ואמר בזה הלשון: "אני מקנא בך! משמים שלחו לך ניסיון קשה מאד, הקרבה גדולה, אך מאידך מעט יהודים 'זוכים' להתמודד בו, ואם משמים נשלח לך ניסיון זה כנראה שאתה ראוי לכך , אני מקנא בך!" מרן שליט"א בירכו בחום שיצלח את הניסיון, וימצא את פרנסתו על פי דרך התורה. ד. התרגש מאד מדברי העידוד בו במקום הוא החליט בגבורה לסגור לחלוטין את כל עסקיו במזרח! ב"ה כיום הוא מוצא את פרנסתו ממקורות חיובים.
"וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא א', א-ב) רבים מהמפרשים מקשים מדוע לא נאמר מיהו הקורא אל משה, הלא היה מן הראוי לכתוב: ויקרא ה' אל משה וידבר אליו?! כן מקשים על יתור המילה: "אדם" וכי מי יקריב אם לא אדם? ומדוע נכתבה המילה: "מכם"?
מיישב זאת כ"ק הרבי בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים זי"ע על פי מה שאיתא במסכת אבות: "אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה..." וכן נאמר בזוהר הקדוש: "בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים" (ח"ג קכ"ג) שואל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: מדוע אין בני אדם שומעים את הכרזה?! ואם אינם שומעים מדוע בכלל היא יוצאת?!
מיישב זאת שם וז"ל ': "...שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה שהוא מחמת הכרוז או על ידי שאר דברים הנודעים למי שעיני שׂכל - לו. שלא יהיה מכלל אלו הנאמר בהם: " אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, במתג ורסן עדיו לבלום, בל קרוב אליך" (תהילים ל"ב ט') . רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשורש היראה" (כתר שם טוב) כלומר, אותם ייסורי מצפון ורגשות אשם הבאים לאדם באופן טבעי לאחר נפילתו בתהומות החטא מקורם באותה הכרזה: "שובו בנים שובבים". אלא שהאדם לדאבונו מתרגל לתחושות אלו ולא מתעורר לשנות את דרכו הקלוקלת, ובכך נמשל בעקשנותו הרעה "כסוס ופרד" הממשיכים בדרכם ויהי מה.
דברים מעין אלו מלמדנו גם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע: "כי באמת בכל יום ויום מגיע לאדם התעוררות מאת הבורא ברוך הוא כדאמרינן בגמרא: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב שובו בנים..." אבל האדם בשעה שמגיע התעוררות צריך לאחוז בה ולדבק עצמו בה בכל כוחו, דהיינו לעשות תיכף ומיד איזה מצוה היינו תורה או צדקה ובזה מתקשר בה...והאדם מעצמו צריך להכין לזה ולפרוץ כל הגדרים וכל המסכים אשר ימנע אותו חס ושלום לדבק עצמו בהתעוררות יראת הבורא ברוך הוא אשר מגיע אליו בכל יום." (קדושת לוי)
ומבאר בעל ה"ברכת אברהם": שהקריאה זו של הבת קול מולידה 'בלִבו' של כל יהודי ייסורי מצפון לאחר החטא, ואפילו הפחות שבפחותים מישראל מתעורר, וזה נובע מכוח בת קול זו. והחכם שעיניו בראשו מקיים בהתעוררות הזאת בחינת : "אחזתיו ולא ארפנו" עד שהבאתיו לפנימיות נפשו, וזה מוסיף לו כח להתעלות".
לפי דברים אלו מבאר שם על דרך העבודה שהקריאה שפותחת את ספר : "ויקרא" היא בעצם קריאה של הקב"ה הקורא בכל יום ללבו של כל יהודי באשר הוא : 'שוב אל ה' ', שוב וחזור לשורשך ולמקורך, הִתקרב אל ה', נתב את מעשיך אל עבודת ה.' ועל קריאה זו נאמר: "ויקרא " בלשון נסתר כי זוהי קריאה לדורות.
באופן נוסף מבאר בעל ה"נתיבות שלום" זי"ע שהמסר של "ויקרא" בלשון נסתר: "הוא עבור יהודי המתמודד אל מול נסיונות ופיתויים יצריים אישיים קשים מנשא, עד כדי שבירה וכניעה. ולעיתים מתוך קושי ההתמודדות עלול הוא להתרעם כלפי מעלה בטענה מדוע נפלו בחלקו נסיונות וקשיים אלו?! ונדמה לו שניסיונות אלו גדולים מכוחותיו ואינו מסוגל להתגבר. אך האמת היא כמו שאמרו הצדיקים שכל יהודי ירד לעולם כדי לתקן איזה ענין, ובפרט העניין המיוחד הזה בו מתגבר עליו היצר הרע ביותר, שמניח לו לקיים את כל המצוות ומעשים טובים ובלבד שלא יתקן את העניין הזה שהוא 'ייעודו' בעולם. ע"כ נאמר: "ויקרא" בלשון נסתר כי יש כאן קריאה נסתרת מהקב"ה – אליו על תכלית ייעודו שעליו לתקן. וזוהי עיקר עבודתו של היהודי- לתקן את העניין המיוחד שלמענו ירד לעולם, אותם קשיים ואתגרים אישים הם הם המטרה והיעד לקיומו וייעודו.
ומשום כך אומר הכתוב: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' " פירוש - ממכם ומעצמכם, מהמידות שלכם ומהעניינים היותר קשים לכם בהתמודדות, זאת תקריבו לה'. כפי מובא ב"תורת אבות" שאת קורבנו מביא הוא: "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן", קרבן כזה הוא בבחינת: "קרבנכם" אך עיקר העבודה היא : "אדם כי יקריב מכם קרבן לה" שתקריבו הקרבן מעצמיותכם מפנימיות הנפש, את העניינים הקשים ביותר שלכם אותם תקריבו להשי"ת, וזה נקרא קרבן לה', ומרומז במילים: "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" שהיצר הרע מטעה את האדם ומניח לו לעשות כל מיני מצוות ומעשים טובים כדי שלא ידע מהי עיקר עבודתו, כפי שנהוג במלחמה שהאויב משתמש בהסוואה בכדי להסתיר כוונתו האמתית מהיכן רוצה הוא לתקוף, לכן צריך היהודי לדעת שעיקר תפקידו הוא להקריב לה' את הדבר הקשה עליו ביותר ובכך יגיע לייעדו כאן בעולם.
הרשם עכשיו!
