ראשי תנועת "ערכים" פנו אל רבנו הגדול מרן ראש הישיבה רבי אליעזר מן שך זי"ע בשאלה מהי המצווה הראשונה שמומלץ ללמד את המבקש להתחיל בתהליך 'חזרה בתשובה' ? חשב והרהר מרן זמן רב וענה:  'זהירות ממאכלות האסורות' זו המצווה הראשונה המומלצת!. מפני  שהלא נאמר בחז"ל: " תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" אל תקרי ונטמאתם אלא- ונטמטם (יומא ל"ט) כלומר אם האדם  לא נזהר ממאכלות האסורות הוא יישאר ח"ו: מטומטם! ואז הוא יהיה 'חסום' לחלוטין מלהיטהר בעשיית המצוות. אך אם הוא יזהר במאכלות האסורות יתחיל תהליך טהרה פנימי באישיותו ואו אז השבת ושאר המצוות יבואו ממילא.  

הוסיף מרן ואמר לפעילים: אתם יודעים מה סוד ההצלחה של סמינר "ערכים", האם רק בגלל ההרצאות והתכנים? או כושר השכנוע של המרצים?  כיצד תוך שלושה ימים אדם מסוגל להפוך את עורו ולהשתנות  מן הקצה אלא הקצה ? סמינר מוצלח ככל שיהיה, טובי המרצים והטיעונים לא יעמדו מול רצון והרגל של האדם לחיים חומריים ותאוותנים! כיצד א"כ מתחולל המהפך? ענה מרן תשובה מפתיעה: שלושה ימים של מזון כשר מחוללים את המהפך! התנזרות ממאכלות אסורות ואכילת מזון כשר זו התשובה! הם המסירים את חסם העורקים הרוחניים, בבחינת "סור מרע" ואו אז ההרצאות והטיעונים יתקבלו באוזניים קשובות.

ספר ויקרא עוסק במצוות הקרבת הקורבנות. קורבנות רבים הם. רבים הלכותיהם  ופרטיהם. נאמר  בפרשת: "ויקרא": "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב"  מלמדים אותנו חז"ל מפסוק זה שעיקר הכפרה בכל הקורבנות  אותם הקורבנות היא ע"י: "זריקת הדם". יש להתבונן ולהבין מדוע פעולה זו של "זריקת הדם" היא עיקר הקרבן הלא על פניו היה מן הראוי לייחס את העלאת אברים למזבח להקטרה כעיקר ההקרבה והכפרה?! אך לא, זריקת הדם היא היא עיקר הכפרה מדוע?  ב. מצינו ביציאת מצרים את המצווה של: "והיה הדם לכם לאות על הבתים" הדם על המשקוף הציל את הבכור המתגורר בו ההיכר בין בית יהודי למצרי הוא דווקא ע"י הדם?! וכך מלמדים אותנו חז"ל על  'זכות הדמים' - דם פסח ודם מילה, דמים אלו הוו את זכות יציאתנו ממצרים, כפי שנאמר: "ואראך מתבוססת בדמיך" נאמר במכילתא: " נתן להם הקב"ה שתי מצוות ,דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שייגאלו".

מסביר זאת כ"ק הרבי מסלונים זצוק"ל בעל "הנתיבות שלום", את משמעות העניין:  השורש נעוץ באיסור התורה על: 'אכילת דם'. כפי הנאמר בתורה: "כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז) מבאר רש"י: "כי נפש הבשר של כל בריה בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם, תבא נפש- ותכפר על הנפש" היינו שהדם נחשב לנפש משום שכל חיות הנפש היא בדם והוא עיקר הנפש. כפי הידוע לכל, חיי אדם החומריים - מכף רגל ועד ראש הם ע"י זרימת הדם. הדם עולה מן הלב למוח ולכל איבר ואיבר,בין האברים החיוניים שהנשמה תלויה בהם ובין הפחות, זרימת הדם היא המחייה את כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים איבר שלא יזרום בו דם כראוי יכול ח"ו להתפתח נמק אשר יוביל בסופו של דבר לכריתה. מתברר א"כ שהדם הוא הוא המקשר בין כל רמ"ח אברי האדם. הוא יוצר את החיבור וההרמוניה בין כל אברי האדם. 

בחינה זו של חיות התלויה בדמו, קיימת גם במציאותו הרוחנית של האדם. יש בחינה של דם - טהור ויש בחינה של דם-טמא. דם טהור הוא כאשר יש לו 'רתיחת הדם' לאהבת ה' ולכל דבר שבקדושה,אז רתיחת הדם הטהור מטהרת את כל גופו, כאשר בא ללב דם טהור הריהו מטהר את הלב וכל המידות התלויות בו בתשוקות ורצונות טהורים. ומטהר את- המח  בדעות והשקפות טהורות. רתיחת הדם הטהור מגיעה לכל איבר ואיבר מאיברי האדם ומטהרת את תאוותיו. ואז קומת האדם מכף רגל ועד ראש טהורה היא. אך מנגד אם ח"ו יש לו לאדם רתיחת דם- טמא רצון לעשות ההפך מרצון הבורא. או אז דם הנוצר מרצון זה מפעפע בכל בכול אברי האדם ומטמא אותם מכף רגל ועד ראש! רח"ל. לדוגמא: כעס, קנאה, נקמה, גאווה, מאכלים האסורים וכל שאר תאוות. דם רותח זה מלבד מה שהוא מטמא את האיבר החוטא הספציפי,  זורם הוא בכל חלקי גוף האדם.כמו שהשיב הרמב"ם לאלו ששאלוהו ופקפקו בעניין "תחיית המתים מהתורה",ענה להם הרמב"ם: מתוך שאלתכם ניכר שאכלתם מאכלות האסורות ועל ידי זה נטמא דמכם, ומדם זה נובע הדעות הפסולות שלהם! רואים א"כ את הקשר הישיר  וההשפעה בין אכילה של מאכלות האסורות לדעות הכוזבות, בעקבות הדם הטמא העובר בכל איברי האדם.

מיד עם הקמת המשכן מתחיל ספר ויקרא ופרשת הקורבנות. כי עניין המשכן הוא כפי שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"  מלמדים אותנו חז"ל: "בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם,בתוך כל אחד ואחד" זהו תכלית רצון השי"ת בבריאת העולם להשרות שכינתו בתוך כל אחד ואחד, שכל יהודי יהיה בית מקדש מעט אשר 'קדוש' שוכן בתוכו. והתכלית הזו יכולה להתקיים רק מי שיש לו דם טהור הוא יכול שיהיה קדוש שוכן בתוכו. אך אם דמו טמא רח"ל אין יכולה להתקיים אצלו התכלית להיות קדוש שוכן בו. זהו העניין של הקרבת הקורבנות מיד עם הקמת המשכן,עיקר הקרבן הוא כאמור: "זריקת הדם" אשר הכהנים זורקים את הדם על המזבח,וכפי שנאמר בחז"ל שאין הקרבן מכפר ועולה לרצון אלא א"כ האדם המקריבו מהרהר בתשובה ומשים לבו ודעתו כאילו בו עצמו עושים את כל מעשה הקרבן ונשפך דמו כמים לנחת רוח להשי"ת, כאילו הדם הטמא שפעפע בגופו, נשפך כעת על גבי המזבח לפני ה'. אז מקבלו ה' ברצון כאילו שפך את דמו שלו, ואז נראית דמות 'אריה' ע"ג המזבח שזה אותיות יראה. אך אם לא הרהר בתשובה אז נראית  דמות 'כלב' ח"ו ע"ג המזבח.וזהו משמעות זריקת הדם אשר הדם הוא בנפש יכפר. תבא נפש ותכפר על הנפש. כלומר זריקת הדם מטהרת את דמו של יהודי ומקדשתו. הדם הטמא נהפך לטהור. זה תוכן הרעיון של: "אדם כי יקריב מכם" כפי שנאמר במפרשים שהשם: "אדם" קוראים אותו: א-דם האות אלף מסמלת את אלופו של עולם אלוקות. והאותיות ד-ם מסמלת את החומריות של האדם והאדם הוא שילוב של אלוקות וחומר יחד. כלומר להחדיר אלוקות בתוך החומריות-הדם של האדם.

וזה גם העניין של: "והיה הדם לאות על הבתים" במכת בכורות לקראת יציאת מצרים. שאז היו ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה ודמם היה בחינת דם טמא,והיו ראשית צריכים לטהר את הדם להופכו לטהור. זה נתקיים ע"י דם פסח ודם מילה.

בזמנינו לדאבוננו שעדיין אין לנו בית המקדש מבאר האר"י הק' שניתן לתקן את רתיחת הדם הטמא ע"י רתיחה של דם טהור בקיום מצוות במאמץ ובמסירות נפש. ומבואר שם שבעשיית המצות ובעיקר המאמץ המוביל לזיעה בעקבות ההתמסרות למצות מתקנים במה שפגם האדם ברתיחת דם טמא.

נסיים במילות השיר הנפלא  של  מרן הגר"י הוטנר זי"ע על פי ספר חרדים: "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו. ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי, את נפשי היחידה". שבת שלום.

מוקדש לרגל יום השנה של  הגאון האדיר מרן הגר"ח גריינמן זי"ע. ולע"נ נכדו הגאון המופלא רבי ישראל גריינמן זצוק"ל.  ת.נ.צ.ב.ה