בכ"ב בטבת תשס"ז נכנס לתחנת הרכבת התחתית "לאנפנט פלאזה" בוושינגטון איש צעיר הנושא כינור ישן למראה. האיש לבש בגדים פשוטים וכובע מצחייה ונעמד ליד פח הזבל באולם המבוא של התחנה וניגן במשך שלושת רבעי שעה, שבמהלכה חלפו על פניו 1,097 אנשים. רק אחדים מהם נעצרו להאזין למוזיקה. כ־20 אנשים שעברו על פניו הטילו כמה מטבעות לתיק הכינור, בלי להרים את עיניהם. בסך הכל הצטברו בתיק 12 דולר - ועוד שטר של 20 דולר, שהונח על ידי אדם אחד שזיהה את האיש עם הכינור.

האיש עם הכינור היה המוזיקאי עטור הפרסים ושמו: ג'ושוע בל, איש זה מוגדר כאחד הנגנים הקלאסיים הטובים עלי אדמות. הכנסותיו מקונצרטים נאמדו לאחרונה בכאלף דולר לדקה.  הכינור הישן למראה של בל היה כינור סטרדיבריוס משנת 1713 ששוויו מוערך ב־3.5 מיליון דולר. האלבום הראשון שבל הקליט לאחר שרכש את הכינור נמכר ב־5 מיליון עותקים. הרפרטואר שנתן בתחנת המטרו הורכב משש מהיצירות הקלאסיות התובעניות בעולם, פרי עטם של באך, שוברט ואחרים. וכמעט איש לא התרשם מהמוזיקה...  לא עובדי הממשל בדרכם לעבודה, לא עובדי תחנת הרכבת, לא אנשים שעמדו בתור בדוכן לוטו שניצב באולם הכניסה לא הרחק מפח הזבל של בל. כמעט 100% מהחולפים על פניו של אחד המבצעים הגדולים בדורנו לא נהנו מהמוזיקה, או אפילו הבחינו בה.

הופעת תחנת הרכבת היתה ניסוי שכתב "הוושינגטון פוסט" ג'ין ויינגרטן ערך כדי לברר איך אנשים מגיבים לאמנות גדולה כשאיש לא אומר להם כמה היא גדולה. תוצאת הניסוי המפורסם הייתה הכתבה זוכת הפוליצר "פנינים לפני ארוחת הבוקר", שזכתה באותה השנה להדים עולמיים. לקראת סוף אותה כתבה שאל ויינגרטן, חצי בבדיחות הדעת, שאלה המבוססת על הפתגם הפילוסופי הישן על העץ שנופל באמצע היער: "אם מוזיקאי אדיר מנגן יצירת מופת ואיש לא שם לב לכך, האם המוזיקאי בכלל שווה משהו...?".

"לא", אומר פרופ' פול בלום, חוקר מאוניברסיטת ייל, לשעבר נשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית ומחברם של שישה ספרים העוסקים בהתפתחות ותפיסה, שהאחרון בהם, "איך העונג עובד" התפרסם בשבוע שעבר בארצות הברית. הניסוי של הוושינגטון פוסט היה יותר ממתיחה מתוחכמת. הוא הדגים שביצירות אמנות, כמו בכל תחומי החיים, העונג שאנחנו חשים לא נובע ממה שקורה לנו, ממה שאנחנו רואים ושומעים, אלא ממה שאנחנו חושבים ויודעים על זה. פרטיטורה של באך שג'ושוע בל מנגן על כינור סטרדיבריוס היא מוזיקה מסוימת מאוד כשאתה יושב באולם קונצרטים ויודע שהכנר הטוב באמריקה מופיע מולך, ומשהו אחר לגמרי כשמישהו שנראה כמו קבצן מנגן בתחנת רכבת. זו לא שאלה של תשומת הלב של האנשים או המידה שבה מיהרו. תענוג נובע מידע, מהקשר".

נאמר בפרשתנו הציווי של יראת ה' ואהבת ה': "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך  שֹאֵל מעמך כי אם ליראה את ה' וכו' ולאהבה אֹתוֹ " (דברים י' י"ב) ציווי זה על אהבת ה' מופיע בפרשת "ואתחנן" "ואהבת את ה' אלוקיך, (שם ו' ה') ובכמה פעמים בתורה מבאר ספר "החינוך" את תוכן מצוות "אהבת ה'": "ראוי לו לאדם שישים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת ה', ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם - עושר, בנים ממשלה וכבוד - הכול כאין וכאפס כנגד אהבתו של ה'. יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום, עד שלא יהיה רגע אחד ביום ובלילה שלא יזכור אהבת ה' בכל לבו. וחייבים במצווה זו בכל מקום, בכל זמן, גברים ונשים. והחוטא במצווה זו, ומתעסק רק בענייני העולם הזה שלא לשם שמים, רק להתענג בהם בלבד, ולהגדיל את שמו, ולא בכוונה להיטיב לטובים ולחזק ידי ישרים - ענשו גדול. וזאת מן המצוות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם. (מצווה תי"ח)

רבים מהמפרשים תמהים על פשר הציווי לאהוב בין במצוות " אהבת ה'" ובין במצוות: "ואהבת לרעך כמוך" הלא  אהבה היא תחושה רגשית  בלבו של האדם, ומובן מאליו שעל תחושות ורגשות לא ניתן לצוות!  מה א"כ פשר הציווי לאהוב הרי ממה נפשך אם האדם אוהב אז הוא אוהב גם בלא הציווי , ואם הוא לא אוהב אז גם אם נצווה עליו ונכפה עליו לאהוב וכי זו אהבה?!

ידועה לכל תשובתו של הרמב"ם במשנה תורה לשאלה זו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" (תהילים מב, ג). (הלכות יסודי התורה ב' ב')  כלומר התבוננות בפלאי הבריאה וחכמתה האין סופית תביא את האדם לאהבה מידית ליוצר הבריאה – הקב"ה.

ובספר המצוות מצוות עשה ג' כתב הרמב"ם על  נקודה נוספת של התבוננות שתוביל לאהבת ה' : " שנתבונן ונסתכל במצוותיו וציווייו ופעולתיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג - וזוהי האהבה המצווה [עלינו]. ולשון ספרי: ו"לפי שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך' (דברים ו, ה) יודע אני כיצד אהב את המקום? תלמוד לומר: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על-לבבך' - שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם". הנה ביארנו לך, שבהשתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך תענוג ותבוא האהבה בהכרח." התבוננות בחכמה התורה האלוקית התענוג מצוף התורה ההתפעלות מחכמה אין סופית זו תוביל את האדם בהכרח לאהוב אהבה אין קץ אל נותן התורה- הקב"ה.

בדברי הרמב"ם אלו אנו למדים הבנה חדשה והגדרה שונה לכל מושג אהבה, אהבה היא איננה רק תחושה רגשית הבאה אל האדם פתע פתאום, אלא מהלך מחשבתי שבה 'מגדירים'  את מושג אהבה והוא: "התבוננות" לא ראיה שטחית של מה האדם מרגיש, כי אם מהלך מחשבתי עמוק מני ים בהתבוננות מהדברים שהאדם מורגל לראות במערכת חושיו, לעצור ולהתבונן בצבע הפרח, בארבעת המאפיינים של כל פרי וירק: צבע , צורה טעם, וריח, להרים את הראש לשמים להביט אל האופק  ולשאול עצמו מי ברא אלה?! כדבריו הנפלאים של מרן החזון איש זי"ע:

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו."

נמצאנו למדים מדברי הרמב"ם שתי דרכים כיצד לקיים את מצוות אהבת ה' התבוננות בחכמת הבריאה והתבוננות  ולימוד התורה הקדושה  כהדרך להכרת הקב"ה ולאהבתו כמובן שאין סתירה בין הדברים - אהבת ה' כוללת את שני הצדדים בהם הקב"ה מתגלה בעולם, התורה והעולם עצמו. התבוננות  בדברים אלו מביאה לידי אהבת ה'.

גם באהבת הזולת על פי השקפת התורה היא איננה תחושה רגשית של מציאת חן גרידא אלא התבוננות והכרה במעלותיו של הזולת. כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י' . אהבה זו ניתן לאהוב  בהתאם לרמת היכרותנו עמו אם אנו מכירים אותו מעט, אנו אוהבים מעט . אם אנחנו מכירים אותו לעומק, גם אהבתנו אליו יכולה להיות עמוקה – "על פי הדעה, האהבה, אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה". מצוה זו היא מצווה מששת מצוות תמידיות רגע רגע מכל עשרים וארבע שעות, לעצור ולהתבונן ועי ידי כך לאהוב את בורא כל העולמים.

בימים אלו ימי בין הזמנים ימים שנועדו  ל"קווי ה' יחליפו כח" יוצאים לשאוף אוויר פסגות ניתן בכל רגע ורגע לקיים מצוות אהבת ה' מהפעלות מיופי הבריאה, ולבטח היושבים בחצרות ה' ונהנים מזיו השכינה- לימוד התורה לזכור לכוון לשם מצווה-אהבת ה' יהי רצון שנזכה לקיים מצווה זו בשלימות.