מאות מנורות מסוגים שונים... אלפי ברגים ומסמרים... כמויות אדירות של סוגי קפיצים שונים... אלפי גומיות בלויות ... מנורות נפט מסוגים שונים, מדפים מלאים בנורות עתיקות, כלי כתיבה למאות,  קופסאות מעץ ומברזל, עשרות כלי עבודה חלודים, בקיצור אוסף אדיר  ונדיר של חפצים .... על הקיר תלויות תעודות שונות של הישגים מקצועיים בתחומים שונים, תמונות מעבר צבאי, מדליות וסמלים  מהישגים במלחמות, מאות רבות של חוברות ומוספי עיתונים בענייני ספורט וכלכלה ומסודרים בקפדנות לפי סדר השנים... חשתי שאני עומד לרכוש מוזיאון ולא בית...

לפני שבע שנים זכיתי לרכוש בית בעירי בני ברק , על גבולה של העיר רמת גן. הדייר שחי בה לפני מצא את מותו  בתוך ביתו שנתיים ימים קודם לכן. הדירה התגלתה בפני שוממת ועזובה  כאילו עצרה בדיוק באותה נקודה בה עזב אותה בעליה פתאום.  במקרר היו עדיין מוצרי מזון... הארונות עמוסים לעייפה  בבגדים , אפילו הכביסה  הציצה בבישנות מן הארגז.....         

בסיומו של חתימת החוזה ניסיתי לגשש בזהירות עם הילדים אודות גורלם של כל אלה, לא רציתי להכאיב. לתדהמתי הרבה הורו לי היורשים חד משמעית להשליך את כל הכבודה העצומה לאשפה !  הזלזול בה נאמרו הדברים זעזע אותי עד עומק הלב.  האם מפעל חייו של אבא שאגר במסירות יוצאת דופן בעבורכם אינו שווה אף לכלום?! לא התמונות,  לא האוספים ואפילו לא התעודות או פריטי המזכרת השונים ?! והם, ללא שמץ של בושה ענו שפריטים אלו  כבר לא רלוונטיים עבורם.  ברוב אדיבותם הסכימו לממן את ההוצאה של השלכת התכולה אל מכולת האשפה...  נותרתי פעור פה.

ניסיתי לעניין אוספי עתיקות באוצרות החדשים שקיבלתי... אך גם הם כשבדקו  את התכולה לא הביעו התלהבות לנוכח האוסף העשיר. וכשהתייאשתי מלנסות, הבטתי בעצב בפועלים האדישים המרוקנים את הבית והרהרתי לעצמי: כמה כואב לחשוב על דיירי הקודם, מנוחתו עדן,  שכל מפעל חייו – אוסף חפציו האדיר, מושלך עתה ללא רחמים אל מכולת האשפה! ניסיתי לנחש את תגובתו     לו היה צופה על התמונה הזו  בה עמל של עשרות שנים מושלך  מחלון הבית , מה היה חושב על תגובת הילדים ואדישותם למראה גורלן של תעודותיו  ותוארי והישגיו ? האם האמין שכך יהיה סיכום חייו עלי חלד?! האם העלה בדעתו שעבודה של שישים שנות חיים תעלם תוך פחות משעה?!    

באותם רגעים עצובים  נזכרתי בדברי  דוד מלך  ישראל ע"ה בתהילים:  " אַל-תִּירָא, כִּי-יַעֲשִׁר אִישׁ:    כִּי-יִרְבֶּה, כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ, יִקַּח הַכֹּל; לֹא-יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ." (מ"ט)   ונאמר במסכת אבות בשם רבי יוסי בן קסמא: " בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך." בהתהלכך תנחה אתך, בעולם הזה; בשכבך תשמור עליך, בקבר; והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא"  פרק ו משנה י)

נאמר בפרשתנו "שופטים" הציווי: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".(דברים י"ח, י"ג,) כיצד מיישמים הלכה למעשה ציווי זה? מבאר התרגום אונקלוס: " שלים תהי בדחלתא דה' אלוקך. (תרגום: שלם תהיה ביראת ה' אלוקיך). ואילו  רש"י מבאר שהציווי הוא: "התהלך לפניו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו. " דברי רש"י מבוססים על דברי רבי אליעזר הקפר שאמר: "שלא תהרהר אחר דרכי המקום." (מדרש תנאים)

כלומר שתי שיטות יש בצווי התורה אל היהודי:  " תמים תהיה"  א. כביאור ה-אונקלוס לנהוג בשלמות ביראת שמים. בדומה לציווי  שציווה הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה על מצוות ה"מילה": "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז א') כלומר, עם המילה זכה אברהם למעלת התמימות. מהי התמימות? שלמות - בלא חיסרון. דבר שיש בו חיסרון או פגם, אינו שלם ואינו תמים. כפי שהתורה אומרת "כבש תמים" - היא הכוונה לכבש שאין בו מום, כך הציווי אצל אברהם אבינו : "התהלך לפני והיה תמים" פירושו: המילה משלימה חיסרון, מבטלת מצב פגום של ערלות. קודם המילה האדם הוא ערל ונושא עליו פגם, והמילה עושה אותו שלם, ללא פגם - תמים.

ב. לאור ביאור רש"י יש כאן משמעות נוספת למושג: 'תמימות' והוא - תום- לב, הליכה בתמימות.  לנהוג בתמימות ללא שאלות על העתיד אלא לקבל בתום לב את שקורה ויקרה עם האדם בעולמו.

יש להתבונן לפי ביאור רש"י שעל היהודי לנהוג בתמימות ולא לחקור אחר העתידות הלא חז"ל הגדירו לנו את אחד המאפיינים של החכם: "הרואה את הנולד" (תמיד ל"ב) לכאורה ראיית הנולד היא היא חקירת העתיד ?!

בהמשך הפרשה נאמר הציווי על אלו אשר אסור להם להשתתף במלחמת הרשות :"מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" מבאר רש"י: " פן ימות במלחמה – כדאי הוא שימות אם עבר על דברי הכהן שילך לביתו!" וכן הדין במי שנטע כרם ולא חללו, או מי שארס אישה ולא נשׂאה. יש להבין  מדוע מגיע לו עונש כה קשה בַמֶה חטא זה ?! הלא  אין בידו עבירות ואין הוא פוחד מהמלחמה ובטוח בה' שישוב לביתו החדש בתום המלחמה, מדוע מגיע לו עונש ?!

מיישב זאת מרן רבי אייזיק שר זצוק"ל תשובה נפלאה ומוסר השכל בצדה וז"ל: " והעניין הוא, שהיציאה למלחמה אינה בהתעוררות רצון לכבוש בעלמא, אלא אין יוצאים למלחמה אלא על פי הסנהדרין גדולה ואורים ותומים (סנהדרין ט"ו) והרי זו גזירה מן השמים שעם ישראל יתנסה בניסיון מלחמה לבחון את לבבו כיצד יבטח בה' ולא יתיירא ולא יפחד מגיבורי האויב  סוס ורכב. כפי הנאמר: "כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" ואחר כך משמיע הכהן לעם, שכל מי שבנה בית – אין רצון ה' לנסותו בניסיון זה, אלא הוא מנוסה בעסקי ביתו! שהרי השי"ת בנה לו בית. ועליו לשוב לביתו , כי אין ניסיון המלחמה שייך לו כלל. והוא הדין במחלל כרם או נושא אשה אין חזרתם מתוך 'רחמים' עליהם... אלא משום שמיועד להם תפקיד אחר! וכיצד  אנו יודעים זאת?! מתוך התבוננות 'בעבר' אנו מסיקים מסקנות 'לעתיד'!  שאם השי"ת הנחה אותם לאַרֶס אשה או לבנות בית ולטעת כרם, יודעים אנו שהשי"ת מנסה אותם עתה בניסיון זה. ואם יבחרו להפקיר את ניסיונם המיועד להם ולבחור בניסיון אחר הריהם 'עורקים' משדה המערכה שלהם! וראויים לעונש על שהם עוברים על רצון ה'.

לאור דברים אלו ניתן להבין שאין סתירה בין המושג: "הרואה את הנולד" לציווי של התורה: "תמים תהיה עם ה' "  אלא אדרבא הוא משתלבים הם, כי שונה הוא האדם העוסק בחקר העתיד הצפוי  לו מבחינת גזירת שמיים , לבין  חקר הֶלך התנהגותו הראויה היום ממבט על העתיד.   אדם ההולך אל מגלי העתידות, חוזים בכוכבים, או אלו העוסקים בניחושים וכדומה, סיבת הגעתו אליהם   נובעת מחוסר אמונה ובטחונו בהשי"ת , כי לו היה בוטח בהגנת בורא עולם עליו לא היה כל צורך לבוא אל פתחי אותם חוזים.  כן גם דאגות וחרדות של האדם מה-לא נודע נובעת שוב מאותה סיבה של חוסר אמונה ובטחון בהשגחה הפרטית של בורא עולם.

אך שונה היא חוכמת: "הרואה את הנולד"  שמהותה היא התבוננות  בעיני  יהודי מאמין  המשתוקק  לעשות את תפקידו בעולמו  בצורה המושלמת ביותר , ולשם כך   מתבונן הוא בעבר בבחינת: "זכור ימות עולם , בינו שנות דור ודור" (דברים ל"ב ז') מפרש שם רש"י: "זכור מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו, בינו להכיר להבא שיש בידו להטיב לכם". כלומר העבר הריהו גילוי רצון ה' והנהגתו , והחכם הגדול המשכיל להבין על פיו את העתיד  הרחוק ממנו את תפקידו בעתיד.

יהודי המקיים את מצוות בוראו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" הוא כזה הרואה את הנולד מחד ומאידך אינו חושש מהגורל העתידי הלא ידוע כי הלא הוא תחת השגחת בורא כל העולמות. התמים של התורה הוא איש  חכם  ומשכיל! כפי המסופר על  רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע שהיה יודע כאוהב חכמה וחידוד והִרבה באמרי שפר. יום אחד העיר לו רבו החוזה מלובלין זי"ע שבתורה נאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ולא נאמר "חכם תהיה", ומכאן שגדולה התמימות מן החכמה. נענה רבי נפתלי ואמר: כדי לזכות להיות 'תמים' עם ריבונו-של-עולם צריכים שיהיה לנו ים של חכמה ... !  

הקב"ה נותן לאדם כישורים ויכולות, ומנתבו למקומות ומצבים שונים. וע"כ צריך הוא התבוננות כדי להבין ולדעת לאן פניו מועדות ומה עליו לעשות כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו. כפי הנאמר במסכת ברכות: "ארבעה צריכים חיזוק: תורה, תפילה, מעשים טובים, ודרך ארץ" וביאר שם רש"י: " האומן באומנותו, הסוחר במסחרו, ואיש מלחמה במלחמתו". כל אחד במצבו ותפקידו צריך לדעת שכן הוא רצון הבורא שבמקום הימצאותו יפיץ שם את אור ה', ועל ידי כך יזכה ששם שמים יתקדש על ידו.

ימי חודש אלול, ימים המיועדים להתבוננות בתפקידינו כאן עלי האדמות , כפי שמתרגם ה-אונקלוס את שם החודש: ' אלול'  בפרשת המרגלים: "שלח לך אנשים ויתֻרו את ארץ כנען" מתרגם האונקלוס את המילה: "ויתֻרו" : "ויאללון", אלול זה:  לחפש, לתור, לחפור, לחפש בעצם את עצמו... להתבונן בייעודו : הנאמן הוא לתפקידו ?!  העושה בשלמות את שליחותו במקומות ובמשימות שקיבל משמים, האם הם כרצון השי"ת?!, אלול זה החודש המיועד להסיק את המסקנות הנכונות, לשפר עמדות, לתקן את הנצרך תיקון בתפקידינו בעולמו של ה'. כדי שביום הדין נבקש מהקב"ה: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים" , תוכן הבקשה הוא שנזכה לחיים כדי לבצע את שליחותינו תפקידינו וייעודינו נאמנה במקום ובמצב שזימן לנו השי"ת.