ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר קורונה שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
מאמרים בנושא
שבע יפול צדיק וקם- תובנות מפרשת בא
משה שינפלד
השפעת הסביבה
אהרן לוי
לשחות נגד הזרם
אהרן לוי
צופן הגאולה
אהרן לוי
עקרון המסע- תובנות מפרשת בא
משה שינפלד
מאמרים נוספים
שאלות דומות
ומושב בני ישראל בארץ מצרים
נח גוטמן
''סוד החֵן'' ''סוד החֵן''
פרשת בא ערכים
x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
מה סוד קסמה של "מציאת חן"? הניתן לרכוש מתנה זו או שמא זו מתנת שמים בלבד?

באותו לילה של מכת בכורות, לילה אשר אין בית אשר אין שם מת. המצרים כולם שרויים בטרגדיות נוראות. – בכור מאב, בכור מאם, בכור אדם ובכור בהמה, כולם בין המתים! כולם שרויים באבלות. העיניים דומעות והלבבות שבורים. –  ופתאום נשמעת דפיקה בדלת. מיהו זה אשר יקיש בדלת בשעה זאת. כנראה, שכן קרוב בא לתנות צרותיו. או שמא מישהו בא להרגיע אותם.

אך, לא! אין זה אלא מישהו מבני ישראל. ומה הוא רוצה? – שמא יש לכם איזה גביע יפה למסיבה שהנני רוצה לערוך?

- ודאי, וודאי, הנה שם, מראים באצבע. אדרבא, קח לך את הטוב ביותר, או היפה ביותר... ושמא תרצה לקבל גם חליפה יפה ומהודרת לאותה מסיבה? - הנה, קח אותה, עדיין לא הספקתי ללבשה... נסה למדוד, שמא טובה היא עליך... – ולבני ביתי, היש לכם בעבורם בגד נאה...? – ודאי, אדרבא, בבקשה ממך, כבדנו וקח...

"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.." (שמות י"ב ל"ה)

הייתכן?! ה-זאת היא השעה?! איך לא גירשו אותם בבושת פנים מן הבית?! כלום אין לכם לב, לא מצאתם זמן מתאים יותר... איך הסכימו אפילו להכניסם הביתה?! מקשה הגאון הגדול בעל ה"ברכת מרדכי" שליט"א  

ונחזק את השאלה בהוספה של בעל ה"שפתי חיים" זי"ע הלא נאמר בתורה ביחס של העם המצרי כלפי עם ישראל: "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם א' י"ב) מה פירוש המילה "וַיָּקֻצוּ"? מבאר רש"י: " ויקצו - קצו בחייהם. ורבותינו דרשו כקוצים היו בעיניהם". כלומר, התיעוב של העם המצרי היה כה גדול עד שכשהיה המצרי רואה אותם היה קץ בעצמו כדרך מי שרואה דבר מאוס שקץ בו. א"כ מתעצמת השאלה מה הדחיפות של עם ישראל לצאת ולבקש את עזרת המצרים לצורכי חגו כשמתם של המצרים מוטל לפניהם?! האם זו לא כהכנסת אצבע בעיניהם?!

התירוץ נעוץ בפסוק עצמו: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וינצלו את מצרים" הסוד נעוץ במילה אחת ויחידה: "חן"  זוהי מילת הקסם. כשיש חן, אין מקום לשאלות. אין דבר העומד בפני ה"חן" כשנותן הקב"ה חן, חן אמיתי, אין מצבים העומדים בפניו.

כוחו ועוצמתו של "מתנת החן" ידועה היא במגוון מישורים בחיי האדם. כשהבולט שבהם הוא "בשידוכים", ברבים מן השידוכים אשר נראים כה מתאימים, התאמה בקשת רחבה של נושאים. אלא שדא עקא חסרה לאחד מהם 'נקודה קטנה' ושמה מציאת חן... ונקודה זו תגרום לכך שהשידוך לא יצא לפועל!! ומנגד במקרים הפוכים כאשר ה-אי התאמה בין הצדדים כה בולטת עד כדי הסקת מסקנות חמורות כלפי השדכן... אך למרבה הפלא השידוך יצא לפועל! ומדוע? מילה אחת קסומה: "חן" הייתה גם הייתה מציאת חן אשר בכוחה להעפיל על מגוון חסרונות, וליצור התאמה במה שנראה כ-אי התאמה.    

יש להתבונן מה פשר הדבר? מהו סוד קסם ה"חן"? הניתן לרכוש אותו? או שמא מתנת שמים היא?! וגם אם נניח שהוא מתנה שמים מה ניתן לעשות כדי לזכות במתנה זו?

הנה נאמר על נח: "ונח מצא חן בעיני ה'" (ו' ח'). מציאת חן מתחילה קודם בעיני הקב"ה. ומציאת חן זו  היא השלימות העליונה. כפי שלמדנו הגרש"ר הירש: ""אדם שמצא חן בעיני השי"ת  הגיע אל השלימות העליונה שאדם יכול להשיג לפני השי"ת… אין הוא אומר לפני ה'  אלא "בעיני דה" על דעת המקום ובעיני ה', אם אדם ראוי שה' יחוננו, הרי הוא מוצא חן בעיניו" . כלומר צריכים להיות ראויים למציאת חן ביעני ה' ואו אז חן זה יקרין על בני אדם.

כיצד משיג אדם שלימות זו? כיצד נמצא חן בעיני ה'? מציין הגר"א וייס שליט"א שבדברי חז"ל מוצאים אנו ארבעה דברים המביאים חן על האדם, ואלו הן: א. ענוה, ב. תמימות, ג. יראת שמים, ד. עסק התורה.

ענוה. דכתיב "לענוים יתן חן" (משלי ג, לד), וכפירוש המלבי"ם שם: "אבל לענוים שאינם מתגאים לחלוק על חוקי החכמה, שמצד ענותנותם יודעים כי שכלם קצר מהשיג תעלומותיה יתן ד' שיהיו לחן בעיני הבריות".

תמימות. דכתיב "חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב), וביאר רד"ק שם: "חן וכבוד יתן ד' לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל ליבם".

יראת שמים. כאמרם "כל מי שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מט ע"ב).

לימוד תורה, שעליה נאמר: "איילת אהבים ויעלת חן"[שם ה,יט]. הגמרא מספרת [כתובות עז:] על ר' יהושע בן לוי, שסיכן עצמו ולמד תורה עם אנשים חולים במחלות שנחשבו מדבקות, והסביר את מעשיו בכך שהתורה נקראת "איילת אהבים ויעלת חן", ואם התורה מעלה חן על לומדיה,  כל שכן שתגן עליהם. (כתובות ע"ז)

אמנם במשלי (יג, טו) נאמר עוד "שכל טוב יתן חן ודרך בוגדים איתן" ומכאן ששכל טוב מביא אף הוא למציאת חן, אך אפשר שבאמרם שכל טוב כונתם ליראת שמים שנאמר "ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם" וכל מי שיש לו חן בידוע שיש לו יראת שמים.

אך על אותם ארבעה דברים המביאים לידי "חן" יש להוסיף עוד את מידת החסד המזכה את האדם  לידי מתנת החן. כפי הנאמר בפסוק: " וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹוקים וְאָדָם" (שם ג' ד') יש להבין האם שלמה המלך ע"ה מלמדנו כאן הדרכה על הדרך למציאת חן, או שמא זו תוצאה מ-הנאמר קודם בפסוקים הקודמים: "בני תורתי אל תשכח וּמִצְותַי יִצֹר לבך...חסד ואמת אל יַעַזְבֻך" כלומר כאשר תעשה "חסד ואמת" או אז תזכה למצוא חן ושכל טוב ?!

רבנו יונה אכן כורך את עבודת האדם על מידותיו הטובות בתוצאה של "מציאת חן" וז"ל:  "ומצא חן ושכל טוב"- ע"י החסד תמצא חן בעיני אלוקים ואדם, כאשר אמרו חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים".... כתיב "תאות אדם חסדו" והוא מלשון: "נאוו לחייך"  (ש"ב כ"ו) פירוש: חמדת אדם והחן והנוי שלו לפי חסדו ונדבתו, וכתיב "ולענוים יתן חן" (ג, לד) פי' יתן להם חן בעיניו ובעיני כל הנבראים. הנה ע"י המדות הנאות ימשך החן על האדם, וידוע הדבר כי ע"י הטוב והחסד אשר יעשה האדם לבריות ימצא חן בעיניהם".

אלא שיש להבין איזו זכות עמדה להם לישראל שלא היה להם את כל הנ"ל אלא היו שקועים במ"ט שערי טומאה כיצד א"כ זכו למציאת חן זו? בפשטות ניתן ליישב שזו הייתה ההבטחה של הקב"ה למשה בהתגלות הנבואית הראשונה: "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת".

אך אולי ניתן  להוסיף שמתנת החן הזו זכו לה עם ישראל ביושר כפי שמבאר מרן המשגיח הגר"א לאפיאן זי"ע  במאמרו: "דור הדעה- מקבלי התורה" פרשת קרח וזה לשונו: "כל שבט לוי לא נשתעבדו כלל במצרים ולא נשקעו בטומאת מצרים כשאר השבטים... שבט לוי לא עזבו את הישיבה ולא את גושן ונשארו שם יושבים ועוסקים בתורה. כי מתחילה הרי לא הכריחו אף אחד שיעבוד בעל כורחו, אלא בקשו שכל אחד ילך ברצונו וגם נתנו שכר על זה. לפיכך שבט לוי שלא נתפתו ולא יצאו מארץ גושן למצרים נשארו בלא שעבוד כלל. וגם אח''כ לא יכלו המצרים לשנות דבורם ולהכריח אותם וכך נשארו בכל גלות מצרים משוחררים מכל עול ועוסקים בתורה.

וכשפרעה ראה ששבט לוי לא הלך והמלוכה הרי נתנה לכל עובד לאכול ודאי וגם המשפחה של העובד קבלו פרס מבית המלך למזונותם, אז הוציא פרעה כרוז: כי מי שאינו עובד לא יקבל מזון! ממילא יבוא גם שבט לוי לעבוד! אבל הם בקדושתם לא נפלו ברוחם גם מגזירה זו ונשארו לעסוק בתורה. ומהיכן ניזונו שבט לוי כל הזמן?! שאלה זו שואלים חז"ל. ומספרים לנו דבר פלא, שכל משפחה ומשפחה ממה שהיו מקבלים מזון מבית המלוכה, היו מפרישים חלק מזה ומביאים לארץ גושן ונותנים לשבט לוי! וזה נמשך בכל ימי גלותנו במצרים.

התבוננו אחי, כמה גיבורי רוח היו אז בני ישראל, שלא רק שלא התאוננו על שבט לוי שאין זזים ממקומם... והם משועבדים לפרעה במצרים בכל מיני שעבודים, אלא שפרסו מלחמם הדל ולחם בני ביתם וטפם שנתן להם פרעה בצמצום גדול ונתנו לשבט לוי בכבוד גדול!!. ולא שמעו מאף אחד שיתאונן ויאמר למה אני צריך ליתן להם? ילכו ויעבדו גם הם... (נשמע מוכר...)  ואם לא הזקנים לכל הפחות ישלחו בניהם לעבוד. לא כן היה שם, לא דברו ולא הרהרו ח"ו על קדושי אנשי שבט לוי העוסקים בתורה, כי כל משפחה ומשפחה הכירו והבינו כי צריך שיישאר וימצא חלק הגון בכלל ישראל שיהיה תורתם אומנותם וכל מעיינם בעסק התורה לבד ולכן פרסו כל אחד ואחד מלחמו וזנו ופרנסו את כל שבט לוי, הם ובניהם וכל אשר להם ודאגו שלא יחסר להם מאומה". פלאי פלאים!

לאור דברים נפלאים אלו מובן א"כ שאותה מתנת החן קבלו עם ישראל ביושר רב כי הם הלו מסרו נפשם לחסד ונתינה מתוך עומק השעבוד לאחיהם העוסקים בתורתם. יאה להם מתנת החן לאנשי החן והחסד.

רבים מגדולי האומה זכו למתנת ה"חן" כמו: נח, יוסף, משה, אסתר וכו' אך מתנה זו באה משמים כאשר הם פעלו מעצמם בעבודת המידות הטובות כדי לזכות להיות "כלי קיבול" למתנת ה "חן". יהי רצון שנזכה למציאת חן בעיני ה' ובעיני אדם. 



שלח לחבר
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
🗨
  הוסף תגובה
המאמר מאוד מאוד מצא חן בעיני

נושאים ראשיים
מתמודדים
  • קורונה
  • העצמה אישית
  • בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • אקטואליה יהודית
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  קורונה |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  העצמה אישית |  קורונה |  מתמודדים |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: