ר' זרח היה גביר של ממש, גביר כזה שכל העיירה מכבדת אותו בכל הכיבודים האפשריים. בדבר אחד שונה היה ר' זרח מכל הגבירים האחרים, ר' זרח היה נוהג לעזור לכל נצרך.

משום כך שמחה העיירה כולה, כאשר שמעו כי ר' זרח הגביר עומד לחתן את בתו עם בחור בר מעלה.

תוך כדי ההכנות לחתונה ותפירת שמלת הכלולות, הבחינו כי חסרה חתיכת בד להשלמת השמלה. מיהר ר' זרח ושלח את משרתו אל חנות הבדים כדי שיקנה חתיכת בד נוספת, כשהוא מוסיף לו כי לא ישכח למסור את הזמנתו לשמחת החתונה לבעל החנות.

ניגש המשרת אל חנות הבדים, החווה באצבעו על הבד אותו נדרש להביא, הוציא מכיסו עשרה רובלים ושילם את דמי הבד. תוך כדי כך הוציא בעל החנות שטר של מאתיים רובלים, ואמר: "קח נא את זאת, כמתנת נישואין לזוג הצעיר, בתוספת מירב איחולי".

בכל אותה עת, יושב לו בחוץ קבצן ועיניו צמודות אל חלון הראווה. לנגד עיניו הוא רואה את מחזה הפלא האמור, אדם קונה בד בסך עשרה רובלים, ומקבל תמורתו מאתיים רובלים. מי פילל, כי יושב הוא בפתחו של מכרה זהב.

ממהר הוא ומקבץ מן הפרוטות שבידו, אץ אל ביתו ומגרד מתחת למרצפות מטבעות נוספות המגיעות לסך עשרה רובלים, וממהר אל חנות הבדים, נכנס פנימה מצביע על הבד, בו בחר המשרת לפני שעה קלה, מוציא את עשרת הרובלים מכיסו וממתין.

עוברות דקות ספורות והמוכר מבחין כי מקבץ הנדבות עדיין לא עזב את החנות. הוא פונה אליו בתמיהה: "למה ממתין אדוני". הקבצן שומע את השאלה והוא מתפרץ: "מה פירוש למה אני ממתין, הן לפני שעה קלה ראיתי אדם נכנס אל החנות קונה בד בעשרה רובל ומקבל מאתיים".

בעל החנות מתחייך וממהר להסביר: "הלא האיש היה משרתו של ר' זרח הגביר. ר' זרח מחתן את בתו וזאת מתנת הנישואין שלי. הן את כל רכושי חב אני לו, שכן עמדתי על סף פשיטת רגל, והוא הצילני, ועוד עשה עמי טובות רבות עד אין מספר. וכיצד זה לא אשיב לו כגמולו? אולם אתה מה לך כי תבקש ממני זאת?"

מיהר העני ויצא בבושת פנים.

* * *

כיצד אנו מבקשים מהקב"ה שיענה לנו כשם שענה לאברהם אבינו.