קיים קשר מהותי בין בריאת העולם על ידי האלוקים לבין יצירת המשכן על ידי האדם כדי לשכן בו את שכינת האלוקים. סוד המשכן ורז האדם כרוכים יחדיו בסוד הבריאה. משמעות הדברים היא אפוא רלוונטית לדורות כולם, כל עוד מתהלך האדם עלי אדמות.

בנייתו של המשכן לפי תכנית האלוקים מעניקה לו ממד של אין סופיות. אין הקבלה ודמיון כלל בין המשכן לבין מקדשי הפולחן האליליים שהיו זרועים ברחבי ארצות קדם. מלבד ההבדל התהומי בין אמת לשקר, גם מבחינה עובדתית המגמות היו שונות לחלוטין.

בחברה האלילית התנקזה הפעילות הרוחנית של היחיד ושל הציבור באתרי הפולחן וסביבם בלבד. היו אלו מקומות ריכוז למאמצי הפיוס של האלים הלאומיים. לפולחנים אלו לא היתה כל השפעה מוסרית מעדנת על החיים עצמם על הבתים פנימה. ויותר מכך, המגמה היתה הפוכה. ברוב המקרים פרצו חיי ההפקר והמתירנות גם אל חצרות המקדשים. אורחות הזימה והברוטליות הפכו לחלק מ"עבודת הקודש", ובאופן זה נהרו רבים למקומות אלו.

לעומת זאת, המשכן לא היה מוקד חייו של העם. משכנו האמיתי של היהודי מצוי בלבו, בביתו ובחברה שעליו להקים. כך נראה בעליל גם מהציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כ"ה, ח'). לא נאמר: "בתוכו", שפירושו אשכון בתוך המבנה שתקימו לכבודי ולתפארת שמי, אלא נאמר: "בתוכם" בלשון רבים, ללמדנו שהשכינה אמורה לשכון בלבו של כל אחד ואחד מבני ישראל.

האלוקים התנה את קיומם של המשכן ושל המקדש ב"אם בחוקותי תלכו" (ויקרא כ"ו, ג'). אם החברה לא תהיה מבוססת על המסר האלוקי, אזי "והשימותי את מקדשיכם" (שם).

ה' אינו משרה את שכינתו, את שמירתו ואת ברכתו על ידי עצם הקמת המשכן וקיומו, אלא בצירוף קידוש חיינו הפרטיים והציבוריים וקיום מצוות ה'. דבר זה התאמת במאורעות ההיסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני בתי המקדש בירושלים.

עם זאת, מאפשרת בניית המשכן את השראת השכינה בעם. אכן, המשכן יאפשר לבני ישראל לשמור תמיד את צביון החברה האידיאלית, ולשמש כמופת לעמי העולם גם לאחר חורבנו.

המשכן נוצר לפי הדגם של היקום. משתקפת בו הבריאה כולה. אבני היסוד של היקום פשוטות הן במקורן ומשותפות לכל נברא. המגוון האדיר והשופע של תופעות הטבע, שורשו במינון ובהרכב משתנה של אותם יסודות בראשיתיים פשוטים. מן הגלקסיות האדירות ועד לגרגיר החול, כפופים כולם לחוקים פיסיקאליים בסיסיים אחדים.

גם עולם הרוח בנוי בצורה דומה. מערכת חוקי המוסר פשוטה היא ביסודה, ובמקביל לחוקי הטבע היא מתגלמת בכל היש המגוון הנברא בעולם, כולל כמובן באדם.

בבוא האדם לנסות להבין את עצמו ולעמוד על רזי ערכיו - עליו לחדור אל תעלומת המשכן. מבעד למעטה הגשמי של פרטי המבנה ושל כלי הקודש שהוצבו בו, עליו לחשוף את המהויות הרוחניות הגלומות בו. כך יגלה האדם את עצמו.

כשם שבכל תופעות הטבע קיימים רבדים-רבדים, כך הם פני הדברים גם במשכן ובאדם. כשם שחשיפת כל רובד מגלה שלמעשה, מדובר במכסה המסתיר רובד עמוק ממנו, כך הם פני הרבדים גם בנפשו של האדם. עמוקים הם רבדיו עד אין חקר.

הארון היה אחד מכלי המשכן. היה זה ארון מעצי שיטים, מצופה זהב מבית ומחוץ (שם י', כ"ב). הארון היה מרכז חיי עם ישראל. בארון הונחו שני לוחות הברית, אשר עליהם חרותים עשרת הדיברות. מתחת ללוחות אלו הונחו שברי הלוחות הראשונים ששבר משה ברדתו מן ההר, בעת שראה את העגל שיצרו בני ישראל בהעדרו. גם ספר התורה שכתב משה, הונח בארון ליד הלוחות.

הארון עמד במשכן בחדר הקרוי בלשון המקרא: "קודש הקודשים". רגל אדם לא עברה את סיפו של מקום קדוש זה. רק לכהן הגדול הותרה הכניסה אליו ביום אחד בשנה - ביום כיפור. כניסת הכהן אל קודש הקודשים סימלה את רגע הסליחה והכפרה, את ההתקרבות ואת הקשר שבין האלוקים לעמו.

מעל מכסה הארון, מעל הכפורת, השמיע האלוקים את דברו אל משה: "ונועדתי לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת... אשר על ארון העדות" (שם כ"ב). משם התקדש העם, עוצבה דמותו והוענקו משמעות וייחוד לחייו...

כך למד העם כבר בראשית דרכו, בניגוד למה שראה במצרים, שאין קדושה בעצמים, כי אם רק בדבר האלוקים. על כן מהווים דווקא הלוחות המונחים בארון נושאי הבשורה את מרכז חיי העם, למען יחדרו רעיון המוסר האלוקי וחזונו אל תודעת העם. הדגש הוא על תוכן הלוחות ועל תוכנו של ספר התורה המצורף להם. עליהם יכוננו את משטר חייהם בארץ כנען, הארץ שאליה מועדות פניהם.

בתוככי המשכן עמד שולחן לחם הפנים שעליו הניחו הכהנים מידי שבת שתים עשרה ככרות שהיו אפויות בצורה מיוחדת (שמות כ"ה, כ"ג-ל').

מידי שבוע בשבוע התרחש נס בלחם הפנים. כאשר החליפו בשבת את הלחם הישן בחדש, נמצא הלחם הישן חם ומעלה אדים. כל זאת כדי להראות שהשגחה פרטית מלווה את השולחן, ובאופן נרחב יותר היא מלווה גם את אפשרויות הכלכלה של עם ישראל. על האדם בכל הדורות להבין שגם פרנסתו מלווה היא בהשגחה ממרום, ואין היא שטח הפקר של 'כל דאלים גבר'.

השולחן עמד מול המנורה. הדבר בא לרמוז שעל האדם לכוון את אורחותיו בהתאם לאור ה' הבוקע מן המנורה, הוא אור התורה והאמונה. מידותיו של האדם ניכרות ביתר-שאת בשבתו ליד שולחנו, ולכן חשוב היחס הנכון שמקנים לשולחן ולעיסוק בו. על השולחן ניצב לחם הפנים, לרמוז שגם לחמנו יהיה כולו קודש, שיהיה זה לחם שהושג ביושר, וראוי להגישו לפני ה'.

באליגוריה שנוצרה סביב המשכן וכליו, נתפס השולחן כמייצג את תחום ההתפתחות הכלכלית של העם, תחום האמור להצעידו אל הרווחה החומרית.

על כן היה שולחן זה עשוי עץ, "עצי שיטים". העץ מסמל את ההתפתחות הדינמית, המתמדת והרעננה של האומה החותרת אל הפריחה ואל השגשוג הכלכלי. דוגמת האילן השולח את פארותיו לכל עבר, מצמיח ענפים מסתעפים, עלים לרוב, וצמרתו מתנשאת אל על.

אומנם משטח השולחן צופה ב"זהב טהור". הזהב - המתכת האצילה – מצטיין בכך שהוא מופיע בטהרתו ללא סיגים. שיני הזמן אינן מכרסמות בו, ואין לסביבה השפעה עליו. מטבע זהב שנמצא בים לאחר אלפי שנות שהִיה מתחת למים, נשאר בטהרתו. הזהב הוא סמל ליסוד המוסרי הטהור, הקבוע והמוצק, שביכולתו להשפיע על החיים ועל תנודותיהם, לייצב אותם ולעדנם.

השולחן המצופה זהב מלמד שעל שולחן הכלכלה העברית מוטלת הגבלה אחת בלבד: ההגבלה המוסרית. אין גבול לאפשרויות ההתפתחות החומרית, אך רווחתו החומרית של העם חייבת להיות מבוססת על בסיס טהור כטוהר הזהב. אנשים מעוניינים לפתח את כלכלתם, אך עליהם לשים לב לנקיון כפים, ליושר ולכבוד. אין ברכה בפרנסה הנעשית על חשבון הזולת.

בדרום ההיכל עמדה מנורת הזהב. המנורה היתה יצירה מרהיבה, שובת עין ביופיה, היא הותכה באש ויצאה ממנה בשלמות, מחוטבת ומעוטרת בכפתורים ופרחים. כולה עשויה מקשה אחת, זהב טהור מזוקק.

נאמר בתורה: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה. ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" (שמות כ"ה, ל"א-ל"ב). המנורה כוללת סמלים רוחניים שונים, נפרט מעט:

"ועשית מנורה" - האדם הוא כמנורה. מסוגל הוא להאיר על ידי התורה והמעשים הטובים. גובה המנורה שמונה עשר טפחים, כמידת אדם בינוני. עליו להשתדל להיות יקר וחשוב כזהב טהור מכל סיג של עוון וחטא.

התנאי להחשב כמנורה טהורה הוא קבלת ייסורים ומירוק כל בדיל בלתי טהור - "מקשה תיעשה המנורה". הכאות בקורנס - שהן משל לייסורים – בונות הן את המנורה. כולה "מקשה", אין היא מורכבת מחלקים נפרדים. דבר זה משל הוא לאחדות כל האיברים, שלא יטמא אחד מהם או ירד באיכותו, וכך תיפרד איכותו מיתר האיברים.

מנורת הזהב בישרה שסוד האושר האנושי טמון ביכולת האדם לרתום את אישיותו למען מטרה נעלה ועליונה. מטרה שתעניק אחדות לנפש ותסיר ממנה את כבלי היצרים הנאבקים בתוכה. המשכן וסמליו מציבים תשובה לבעיות כל דור, גם לבעיות דורנו.